אבא פיל

לפני זמן לא רב, כששיחקנו אצל חברים בחצר, רועי איבד את בובת הפיל שלו המכונה בפי כל "אבא פיל". אז הסתובבנו בחצר וחיפשנו ותוך כדי קראנו לבובה "אבא פייייל? איפה אתה? אנחנו מחפשים אותך?"

בזמן החיפושים, כשאנשים מסביב מסתכלים עלינו, הרגשתי צורך להדגיש שהכוונה היא ל"אבא פיל" מתוך ספר הילדים "גן גורים" ולא מתוך הפזמון "פיל פילון". והרי אלו שתי דמויות הפוכות לחלוטין. אבא פיל מ"פיל פילון" הוא פיל גדול וקשוח, שחוזר בערב מהעבודה. זה שמאיימים באמצעותו "חכה חכה כשאבא יבוא הביתה". אין לו את הזמן כמובן ללמד את פיל פילון ללכת או להקשיב לבכיינות שלו והוא כל כך מבהיל שאתם לא תאמינו.

לעומתו, אבא פיל מ"גן גורים" הוא אחד אחר לגמרי. הוא פיל שמנמן וחייכן שאוכל מלא לחם בלי לספור פחמימות, הוא זה שהולך עם הגורים בבוקר לגן ושעל הגב שלו הם נערמים כולם.

והנה לכם – שני קצוות של דימויים אבהות בתרבות הילדים, ארוזות בשם אחד קצר – "אבא פיל".

יצא להיחשף לממצאיים ראשוניים מתוך מחקר שעורכת תמר הוכשטטר, סופרת, מאיירת ועורכת בכתב העת הפנקס לספרות ילדים. המחקר עוסק בייצוגים של דמות האב בספרות הילדים הישראלית בתקופות שונות, ומראה בצורה מרתקת את השינוי מהאבא הקשוח, "הצבר", המרוחק והמפחיד משהו שהילדים מעריצים אותו ויראים ממנו. אל דמות עגולה ו"עייפה" משהו שקיימת בספרות הנוכחית. בזמן שהאימהות הפכו לרזות, פעלתניות וחכמות, האבות הפכו לשמנמנים, "רכים" ואפילו "נשיים".

כנראה שככה זה, על מנת נוכל להתקיים כאבות בתוך התרבות הזו, אנחנו צריכים להיות הרבה פחות גבריים. ואולי זה משהו שקורה לנו כך או אחרת. מעניין היה לראות כיצד דמויות האב שמציגה תמר במחקר שלה הן תמיד נורא "עייפות" – כי כיום, כשדורשים מהאב המודרני להמשיך ולפרנס את המשפחה מצד אחד, אבל באותה נשימה גם לבלות את כל הזמן והמרץ שלו עם הילדים שלו – זה כנראה מאוד מעייף וצריך להיות אבא פיל בשביל להמשיך ולסחוב.

לאחר שכתבתי את סיפור הילדים "מילה שחסרה לה התחלה", קיבלתי משוב מעורכת הספר שחבל שדווקא הדמות הכי "הורית" הסיפור היא האימא, ולמה אפילו אני – שרואה בעצמי הורה פעיל ומעורב, לא מצליח לכתוב סיפור שבו האבא הוא הדמות עם החיבור הראשי לילד.

מאז, הסיפור הזה נגנז, וכיום – כשאני כותב את "דברים שרועי רואה" אני יודע שהמקום שלי כאבא נמצא שם עמוק בפנים. כנראה שזה גם תהליך שהייתי צריך לעבור עם עצמי.

abapil

"גן גורים" זה סיפור שאבא שלי היה מקריא לי הרבה, הוא היה מטעים את המילים ואת המגינה ומקריא לי אותו באריכות וסבלנות. זה אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי וברור לי שזה משהו שהשפיע עלי. עד לרמה של עיצוב הדמות שלי היום כאדם בוגר ובעיקר כאבא. ואני דווקא שמח שספרי הילדים היום מציגים את האבות  בתור דמויות "רכות" ונעימות. מבחינתי אלה אחלה מודלים לחיקוי עבור הילדים.

אם תרצו לקרוא יותר על האופן שבו אני רואה את העולם מחדש דרך העיניים של רועי, אתם מוזמנים להיכנס לכאן.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s