פעם בשנתיים-שלוש אני משלשל, אבל זה לא מספיק

יש לנו שלשול המוני כזה. הוא היה אמור להיות בעקרון כל ארבע שנים, אבל בתכלס הוא יוצא כל שנתיים-שלוש אנחנו הולכים ומשלשלים את הפתק לקלפי. אם לא כולנו אז רובנו – (80% נגיד?). אבל לפני השלשול לקלפי יש לנו פתאום שלשול עצום של פוליטיקה, שלשול של מועמדים, שלשול של קמפיינים ומסרים ודעות והבטחות. שלשול של חדשות וניתוחים ופרשנויות ושיחות סלון וסטטוסים בפייסבוק

ופתאום כולנו נזכרים בנושאים שחשובים לנו. יש מי שרוצה לפעול לזכויות המיעוטים, יש מי שמדבר על ביטחון ויש על הכלכלה, פריפריה או חינוך, יחסי דת ומדינה, מעמד הביניים, מעמד המשפחה וההורים, זכויות להט"בים ובסך הכל לכל אחד יש את "מה שחשוב לו". את החצר הפרטית (או הלאומית) של אג'נדה.

ואז פעם ב-שנתיים-שלוש-ארבע האלה כולם קוראים לנו לא להיות אדישים. ללכת להצביע, להשמיע את הקול. כי אם לא נצביע לא תהיה לנו את הזכות להתלונן.

 באחד הפרקים החביבים עלי בסאות'פארק' מתקיימות בחירות לקמע בית הספר בין שני מועמדים "לא אטרקטיבים": סנדביץ קקי או דוש ענקי. קייל מחליט שבין שני המועמדים האלה אין לו מה להצביע והוא מוצא את עצמו מול לחצים גדולים "לכבד את הדמוקרטיה" ולהצביע:

de0c66d66f04d91a9bfcf63cf779bee66ee7a031

 

אבל אולי זה בדיוק העניין. כשאנחנו מרגישים שאין את מי לבחור, אנחנו צריכים לבחור את המועמדים. זה אומר שלשלשל פעם בכמה שנים זה לא מספיק, ועם עוד קצת מעורבות, נוכל גם לטפל בבעיית ה"אין למי להצביע".

כי דמוקרטיה היא לא משהו שקורה "רק" כל כמה שנים. ואולי הטעות שלנו היא שאנחנו מצביעים וחושבים שזה נגמר פה. ואז אנחנו מתלוננים שאין לנו מועמדים מתאימים ושאף אחד לא דואג לדברים שחשובים לנו.

זה קשור במידה רבה לשיטה. הבחירה הייצוגית במפלגות מסירה מרוב הנציגים שלנו את האחריות באופן אישי. המחוייבות שלהם היא בעיקר למנגנון מפלגתי שמשאיר אותם נציגים ולא בהכרח מניע אותם לקשר עם האזרח.

בשבועות האחרונים, מאז שהודיעו על הבחירות, דיברתי עם חברים על החשיבות של התפקדות למפלגות ועל מעורבות פוליטית שוטפת בכלל. על היכולת להעלות נושאים שחשובים לך, להיות שותף ליצירת סדר היום. להחליט על המועמדים ועל הרשימה – ולא רק אם להצביע לה או לא. אני לא יודע אם זו השיטה האולטימטיבית, אבל כמישהו שחבר במפלגה (וזה באמת לא חשוב איזו), אני מרגיש כבר זמן רב איך יש לי הזדמנות שאין לאחרים להכיר את המועמדים, לשאול אותם שאלות, לתת להם חומר למחשבה. במיוחד אני מרגיש את האחריות האישית שיש למועמדים ברגע שהבחירה היא ישירה. אז נכון, בשביל הבחירות הקרובות זה כבר מאוחר מדי, אבל אם באמת אכפת לכם ויש לכם אג'נדה ואתם רוצים שבפעם הבאה יהיה לכם למי להצביע – אז זאת יכולה להיות הדרך  שלכם לשנות את השיטה מבפנים. לא רק לשלשל פעם בכמה שנים, אלא להשפיע באופן שוטף ובעיקר לדאוג לזה שיהיו לכם מועמדים שתרצו להתייצב מאחוריהם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s