ארט וקופי/ 99 פרנק

בשבוע אחד ראיתי את שתי הפנים של עולם הפרסום. שניהם הוצגו באופן גאוני ומלהיב בשני סרטים ששכרתי באוזן – האחד- Art&Copy סרט תיעודי על תעשיית הפרסום בארה"ב. סרט שמציג את המוחות הקריאטיביים הגדולים, את ההברקות שהם הכניסו לעולמנו, האופן שבו יצרו את הבידור, האמנות והחוויות שאנחנו קוראים להם פרסומות. מבחינות מסוימות, העובדה שהסרט מציג תהליכים […]

Read More ארט וקופי/ 99 פרנק

אחרי זמן הפציעות

בואו נודה על האמת – חלק מהמשחקים שנראה במונדיאל עשויים להיות משעממים או סתם מאכזבים (וצרפת אורוגוואי אתמול זאת אולי דוגמא טובה), אז הנה שלל הצעות של דרכים להעשיר את החוויה בין המשחקים ואולי גם תוך כדי: לקרוא: "קדחת המגרש" – של ניק הורנבי הכדורגלנים הצעירים (ובמיוחד את בעט אלון בעט) סדרת הוצא מהקשרו מערכונים: […]

Read More אחרי זמן הפציעות

שתיקת הקולנוע

בתי הקולנוע הופכים פחות ופחות רווחים – עם מערכות הקולנוע הביתיות המשוכללות והזמינות של סרטים להורדה חופשית באינטרנט – אני מניח שיש יותר ויותר אנשים שמעדיפים לחסוך את עלויות הכרטיס ופשוט להתרווח מול המסך בבית. זה התחיל בסגירת האולמות הקטנים – בתי הקולנוע העירוניים נסגרו כמעט כולם – פאר, הוד, קולנוע תל אביב. נותר רק […]

Read More שתיקת הקולנוע

המציאות בתלת מימד

טוב, ראיתי עכשיו שהמפגינים אתמול בבלעין החליטו להתחפש כמו הדמויות מאבאטר. אני מתאר לעצמי שזה נעשה בשביל להדגיש את הדמיון שבין הכחולים המדוכאים האלה לבין הדיכוי של התושבים באיזור חומת ההפרדה. טוב, אני לגמרי בעד כל דבר שיגרור קצת תשומת לב להפגנות החוזרות האלה שאנחנו מתעקשים להתעלם מהם מדי שבוע (כנראה שבשישי בצהריים אנחנו עסוקים […]

Read More המציאות בתלת מימד

באבא פט

כבר 5 שנים שיש לי על שולחן העבודה בובה קטנה של באבא פט (צייד הראשים מstar wars למי שעדיין לא חשב שאני מספיק חנון) שקיבלתי פעם עם איזה ארוחת ילדים במקדונלדס. למרות שיש על הבובה כמה כפתורים, חלקים נעים ופתחים מיסתוריים – אחרי חקירות רבות ומעמיקות הגעתי למסקנה שהיא לא עושה כלום. (כמו זאת שבקליפ […]

Read More באבא פט

יותר מהנגלה לעין

כשהייתי ילד היו לי דמויות פעולה של רובטריקים.הייתי יורד לרכוש אותן בחנות צעצועים קטנה שאיננה עוד. הבובות הקטנות היו עולות בסביבות עשרה שקלים לדמות – היו לי את במבל-בי, ג'אז', האונד (כלב-ציד), ווילג'ק ואיירונהייד ועוד כמה. ופאר האוסף שלי, היה לא אחר מאשר "גל קול" שהביאו לי מחו"ל, שהיה הופך לטייפ ריקודר כחלחל בגודל אמיתי. אז נכון […]

Read More יותר מהנגלה לעין

הדיקטטור הגדול

בסוף התחפשתי לצ'פלין. לא רק בגלל שזאת מן ברירת מחדל כזאת, אני באמת אוהב סרטים ישנים. אפילו במשרד יש לי תמונות של לורל והארדי, באסטר קיטון, האחים מארקס וגם של צ'פלין. הקולנוע בימים שהוא רק הבין שהוא יכול להיות מצחיק היה הכי מצחיק שרק אפשר. אז שמתי כובע שחור עם שוליים, חולצה צבעונית ומקל הליכה. […]

Read More הדיקטטור הגדול

משלוש יוצא אחד

 לגבי טרילוגיות של סרטים, נהגתי לאחוז בכלל שגרס שבאופן עקרוני – תמיד הסרט השני הוא הכי טוב. אני גם מחזיק ברציונל מאוד מבוסס לעמדה הזו וזה הולך ככה: הסרט הראשון, הוא זה שמביא את הרעיון, בדרך כלל עסוק ב"הכנת הזירה"הצגת הדמויות וקביעת החוקים והאופי. הסרט השני – כבר עושה שימוש בכל מה שהיה בסרט הראשון. הוא […]

Read More משלוש יוצא אחד

טראש משובח

ביום שני היא הציעה שאני אביא סרט בדרך חזרה מהעבודה ואמרה שהיא מעדיפה איזה קומדיה קלילה, אבל אם יש משהו אחר שבא לי אז זה גם בסדר. פתאום כשהייתי באוזן השלישית נזכרתי שעדיין לא ראיתי את shaun of the dead. ושמאוד אהבתי את הסרטים האחרים של סיימון פג (בעיקר בזכות יובל שהכיר לי אותם). קצת […]

Read More טראש משובח

טריוויאלי

 "למה אתה יודע את זה?" המון פעמים שמעתי את ההתגובה הזאת. בדרך מופיעה אחרי שבדיוק ציינתי שיום הולדת של מישהו הוא בדיוק היום שבו נרצח ג'ון לנון, או שאירוע שהתרחש מזכיר לי סצינה מהסימפסונס, או שהמקור של פירוש מונח מסויםהוא בסיפור מעניין במיתולוגיה היוונית. כן, הראש שלי מלא בשטויות. כשהייתי ילד אהבתי לקרוא ספרי עיון. כשהיה […]

Read More טריוויאלי