לכתוב באותו האופן שיוצאים מהבית

החתונה, מעבר הדירה, החופשה המדהימה בפראג והחיים האמיתיים שלא חיכו לרגע וכבר ארבו לנו מייד לאחריה. היה לי כל כך הרבה מה לספר ולא כתבתי. אולי בגלל שיש דברים שיוצאים לך על המקלדת רק בשעה מאוחרת מספיק. אני חושב שעל החתונה גם לא רציתי ממש ממש לכתוב עד לאירוע לעצמו. ובינתיים – דברים מעניינים אחרים […]

Read More לכתוב באותו האופן שיוצאים מהבית

אה-או, אה-או אה

אני לא זוכר מי זה היה שאמר, שאם הגעת למצב שאתה כותב על תהליך הכתיבה, אתה צריך להפסיק עם הכתיבה. זה מזכיר לי את הקטעים האלה בטקסי מחזור או מסיבות פרידה "חשבנו מה לאחל… חשבנו איך לסכם…" וכו'. העניין הוא שבאמת יש לי הרבה רעיונות לכתוב עליהם ודברים שאני רוצה להגיד. לספר על סרטים שראיתי […]

Read More אה-או, אה-או אה

נולד ב-1978

אני שמח לבשר על הולדתו של "בלוג בן" לבלוג הזה. הוא נקרא "בציר 1978", ובו אני אספר על דברים, שממש כמוני – נולדו בשנה ה-78 למאה הקודמת. אני הולך לסקור סרטים מאותה שנה, אלבומים וספרים שיצאו לאור, מקומות ומבנים שהוקמו בדיוק אז, אירועים היסטוריים שהתרחשו לאורך השנה וגם לדבר על אנשים אחרים בני המחזור שלי. […]

Read More נולד ב-1978

ירוק

לכבוד הפוסט המאה, החלטתי לשתף במידע שאולי סקרן את מי שקורא לפעמים בבלוג הזה. בלי הקדמות מיותרות – הפעם הפוסט יעניק הסבר מדוע הכינוי שבחרתי לעצמי בבלוג הוא Greentul. טוב ההסבר הקצר הוא שגרינטול הוא פיתוח של "טלטול הירוק" גרין = ירוק, וטול קיצור של טלטול. זה הלחם. כמו המילה "רמזור" או "דחפור". סבבה? מספיק לכם? […]

Read More ירוק

שמשה

את הדברים האדומים קל יותר לראות דרך השמשה כשאתה נמצא בצד של האור והרחוב בצד שלהחושך או הגשם והבבואה שלך נסרגת עם החושך, בולעת את כל מה שבצללים מאחוריה ומבעדה מציצים רק פנס רכב אחורי או סוודר ארגמן או עגלה של תינוק מכוסה בשמכה או היא – כי רצית להצליח לראות אותה עכשיו וכל מה […]

Read More שמשה

ציבורי

גם הטרנדים הכי גדולים מתחילים ככה, במקרה. עם רעיון נכון שתופס את המישהו הנכון ברגע הנכון. "המישהו הנכון" זה אומר כמובן – מישהו שאחרים תופסים כמודל לחיקוי ורוצים להיות כמוהו, בסיפור שלנו זה היה איזה כוכב ריאליטי לשעבר, שבאופן די חריג הצליח להישאר בתודעה הציבורית גם אחרי שהתוכנית שבה השתתף ירדה מהאוויר. "המקום הנכון,, היה […]

Read More ציבורי

איזה חום היום

לפעמים, כשאין על מה לדבר. מדברים על מזג האוויר. אפילו ברחוב סומסום מלמדים את זה. אני חושב שלפחות בארבעה פוסטים שכתבתי, סיפרתי כמה אני מתרגש לקראת החורף או לקראת הסתיו. זה התחיל עם החגים, ועם המעבר לשעון חורף, וחיפשתי ספר טוב לחורף וגם סיפרתי שאני מתבאס שאני לא יכול לאכול קרמבואים. והיו עוד. גם שמתי […]

Read More איזה חום היום

העיר הזאת ריקה

כמה שירים כבר נכתבו על ידי אנשים מתגעגעים. כמה מילים כבר נשפכו, כמה דיו נמרח, כמה יצירה. אלתרמן, מוהר, גפן, לנון, מנור, מאיר אריאל, בוב דילן. ממלכתה של המוזה במרחק שבין שני אנשים. ומה אני כבר אוכל להוסיף? למתוח כמה שאוכל עוד יומיים שלושה להיות איתה הרבה, כמו נשימה עמוקה ואז לצלול ולהחזיק את האוויר […]

Read More העיר הזאת ריקה