אחריי

זה חרא לכתוב על היום שבו הילד שלי ילך לצבא. זה חרא אפילו לחשוב על זה. אני עדיין לא בטוח איך להתמודד עם היום שבו הוא ילך לגן ילדים. עדיין לא החלטתי לגמרי מה דעתי לגבי צעצועים אלימים, כלומר אני יודע שאני נגד בעיקרון, אבל מצד שני ממש בא לי כבר לשחק איתו ברובוטריקים. אז […]

Read More אחריי

בית עם אופי

יותר מעשר שנים כמעט גרתי בדירות. דירות שכורות עם שותפים, דירה אחת שהייתה מחולקת באמצע, ושלוש דירות שהיו לגמרי שלי ושלה. ועכשיו עברנו לגור בבית. ההחלטה לגור במודיעין הייתה כמעט טכנית – עניין של עלויות ושל תחבורה ושל לוקיישן, אבל בתוך ההחלטה הזו, ההחלטה על הבית הייתה כולה רגשית. מצאנו לנו בית עם אופי. לא […]

Read More בית עם אופי

חוקי הטבע אובדי עצות

האמת היא שאני קצת מקווה שזאת איזה קונספירציה בינלאומית, נשק חדש שמנסים בארצות הברית או טבח המוני. כי ההסבר האלטרנטיבי למוות ההמוני של ציפורים ודגים בימים האחרונים בארקנסו, בשוודיה, בברזיל ואפילו בארץ (אפילו שהאחרון כנרא לא קשור). פשוט מפחיד אותי יותר. ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הדולפינים הבינו לפנינו שהעולם עומד להיחרב ופשוט הלכו מכאן. אולי זה […]

Read More חוקי הטבע אובדי עצות

אבו ארבע

יש לי ראיה מצויינת. אני חושב שתמיד הייתה. למרות שאני קורא יחסית הרבה, וגם נמצא לא מעט מול מסך מרצד, עדיין אני יכול לזהות דברים מרחוק וגם לקרוא אותיות קטנות. זה אחלה דבר שלא הייתי מוותר עליו. אבל לא פעם, אני זוכר, שדווקא  חסרו לי משקפיים. אני חושב שתמיד חיבבתי אנשים עם משקפיים. בניגוד למשקפי […]

Read More אבו ארבע

אנחנו התחלנו את האש

פחד. מצד אחד תחושה שהעולם מזכיר לך עד כמה האימפריות שבנינו הן רעועות, איך הכל יכול לעלות בלהבות שאין לאף אחד שליטה עליהן. איך הדבר הקטן והנחמד הזה שמנצנץ על גבי נרות חנוכה או מתחת לגחלים בפיקניק יכול להתעצם ולקטול ולאבק את הכל. יש איזה רגע בהיסטוריה האנושית שבו בני האדם הכריזו על "כיבוש האש", […]

Read More אנחנו התחלנו את האש

שגריר בשקל

אני אפתח בהכרזה, כדי שלא יהיה לא ברור – אני בהחלט יודע להחליף גלגל באוטו. זה לא מסובך. להרים ג'ק, לפתוח ארבעה ברגים בהצלבה ולשים את הגלגל הרזרבי. בגלל זה לא כל כך התרגשתי מזה שהיה לי פנצ'ר באוטו. (למרות שנו, באמת… מה הייתי צריך את זה?).  הרמתי את האוטו על הג'ק. הוצאתי את הצלב […]

Read More שגריר בשקל

מהרהורי ליבה של עו"ס – פוסט אורח

היום התפרסמו המון כתבות בנושא הרצח הנורא הזה שהיה אתמול בנתניה. הרבה מהן, ובעיקר הרבה מהתגובות, דנו ברוצח "חולה הנפש". אז קודם כל, ולמען הסר הספק (למישהו בכלל יש ספק? כנראה, לכן אני מרגישה את החובה להסביר) – אז כל רצח הוא נתעב והוא בלתי נסלח, וכל רוצח, באשר הוא, ראוי לעונש המקסימאלי ולא משנה […]

Read More מהרהורי ליבה של עו"ס – פוסט אורח

אנשי התשע בבוקר

במכון הכושר שבו אני מתאמן, ביטלו את שיעור הספינינג של 7 בבוקר. גיליתי את זה יום אחד אחרי שהצלחתי לגלגל את עצמי מהמיטה. בהתחלה לא כל כך שמתי לב – זה לא כל כך קל לשים לב לדברים בשבע בבוקר. נכנסתי לחדר הספינינג, הנחתי את המגבת שלי על אחד ממכשירי האופניים-שלא-מגיעים-לשום-מקום, ורק אז, כשהבטתי סביבי, […]

Read More אנשי התשע בבוקר

התמונה הגדולה

אני אתחיל מהצהרה שלא אמורה להיות קשורה – אבל כנראה שהיא מחייבת – אני מלא הערכה והוכרה לחיילי צה"ל באשר הם. אין מספיק מילים להעריך כל מי שמאמץ עד הקצה את נפשו וגופו, מסכן את עצם קיומו ומקדיש את כל משאביו להבטחת בטחונה וקיומה של המדינה. זה לא מובן מאליו גם אם זה חובה ובכלל […]

Read More התמונה הגדולה

האזינו לשיר התוצרת, שאבו מתוכו נחמה

אני מאוד אוהב את יוסי מרשק, ואני חושב שהקמפיין של איגוד התעשיינים שמעודד רכישת מוצרים כחול לבן הוא חביב לגמרי. העניין הוא שאני לא ממש בטוח מה זה אומר לקנות כחול לבן האם אני אמור לקנות דגני בוקר של תלמה ששייכת ליוניליבר הבינלאומית, של נסטלה שהם הבעלים של אסם שהיא חברה ישראלית, או של קלוגס […]

Read More האזינו לשיר התוצרת, שאבו מתוכו נחמה