המתנה היא מתנה: 3 שיטות ללמד ילדים לדחות סיפוקים, ועוד דרך אחת ללמד גם את עצמנו

 

בזמן האחרון אנחנו מנסים לטפח אצל הילדים שלנו יכולת לדחות סיפוקים. ללמד אותם שיש דברים ששווה להמתין להם, ושאי אפשר לקבל את כל מה שרוצים עכשיו, כאן ומיד. החזון ההורי הזה לא הגיע סתם כך, גם אנחנו – כמו כולם, כנראה. ראינו את מחקר המרשמלו מאוניברסיטת סטנפורד.

אה, מה – לא שמעתם? טוב נו. אז לפני הרבה שנים עשו מחקר שבודק מה גורם לילדים להצליח בחיים. גילו שיש מתאם גבוה במיוחד בין היכולת של הילד לדחות סיפוקים לבין ההצלחה שלו בחייו. בשביל לבדוק את זה הם נתנו לילדים מרשמלו. אבל אז הם הציעו להם לוותר על המרשמלו ובתמורה לכך יקבלו בעוד מספר דקות 2 פיסות של מרשמלו וגם כאב שיניים. הילדים שהסכימו לחכות בשביל כמות ממתקים כפולה הם אלו שהצליחו יותר בחיים. וגם רופאי השיניים שלהם כנראה.

 

מפה לשם אז אנחנו הפכנו את החיים למשחק של "לא עכשיו" ו"בוא נספור עד 10" וטבלאות ייאוש. יש שלוש שיטות בולטות במיוחד שאני יכול להמליץ עליהן כאן:

שיטה מס' 1 – הסחת הדעת

יש המכנים שיטה זו גם כטכניקת "ההחלפה הגדולה". איך זה עובד? בוא נניח שהילד מאוד מאוד רוצה משהו עכשיו. למשל גלידה. ואנחנו לא רוצים כי הוא עכשיו אכל את המרשמלו שלו ורופא שיניים זה באמת יקר. כל מה שצריך לעשות זה להסיח את דעתו של הילד מהגלידה. אפשר להציע לו לעשות כל דבר אחר – לשמוע סיפור, לשיר שירים, לרקוד ריקוד, לשחק משחק. כל מה שצריך בשביל לגרום לא לשכוח שדיברנו על גלידה. בעולם היום, של הפרעות קשב וריכוז – זה יכול להיות אפילו מאוד קל.

יש לשיטה הזו מספר חסרונות. קודם כל היא קצת מזכירה את הסיפור על האיש שכל הזמן אמרו לו "אל תחשוב על פיל לבן". שנית, היא דורשת מאיתנו ההורים המון סבלנות (ועוד נדבר על הסבלנות שלנו). שלישית, צריך לזכור שזוהי רק דחייה, ולא סירוב. בסופו של דבר כל ילד ייזכר שהוא לא קיבל את הגלידה שהוא רצה. וכדאי שתהיה לנו גלידה או שלפחות החנות תהיה פתוחה בשלב הזה.

שיטה מס' 2 – ניילון נצמד

זה כל כך גאוני ופשוט שאם לא הכרתם את השיטה הזו אתם חייבים לעשות שני דברים עכשיו ומייד. בלי לדחות שום סיפוק. הראשון הוא לקנות ניילון נצמד והשני להיכנס לכאן ולהבין מה לעשות איתו.

שיטה מס' 3 – לקנות דברים באינטרנט

לקניה באינטרנט יש המון יתרונות. יש מבחר עצום, מחירים זולים – אבל בעיקר – משלוח! משלוח שצריך לחכות לו ואין ברירה.

בכל פעם שהילד רוצה מתנה או צעצוע חדש של יחידת החילוץ/מטוסי העל/רובו אוטו פולי/כוח פי ג'יי אני בהתחלה אומר לא. ואז שוב לא. ואז שוב לא. ואז שוב לא. ובסוף טוב בסדר בוא למחשב. ואז אנחנו בוחרים יחד את המשחק החדש ומזמינים אותו מהמחשב.

ועכשיו – דחיית הסיפוקים מתחילה. כי המוצר צריך לעלות על אוניה או מטוס ולהגיע מסין לישראל ואז למרכז הסחר המקוון של הדואר ואז לסניף שליד הבית וצריך לקחת אותו. אז נכון שפרק הזמן הזה ממש התקצר – אבל הי זה עדיין לפחות איזה שבוע שבועיים. שבמהלכם כל בוקר הילד ישראל, "נו, אסטרה כבר הגיעה?", ואני אוכל להראות לו באמצעות שירות Mypost, שלא עדיין לא – אבל הנה החבילה בדרך מסין. אתה רואה? יופי. סבלנות.

אבל מה איתנו? גם אנחנו צריכים דחיית סיפוקים

זה ממש לא פשוט הסיפור הזה.  מאז שאימצנו את שיטה מס' 3 אנחנו נכנסים יותר ויותר לאלי אקפרס ואמזון, ואם כבר אנחנו שם – לא נקנה איזה כותש שום חדש? או מעמד לנייד לרכב? או מחברת מגניבה וינטג' שלא יהיה נוח להשתמש בה כי היא משמאל לימין? הדברים האלה יכולים להצטבר להמון הוצאות וביחד עם הוצאות רופאי השיניים שיש לנו בגלל כל הגלידה והמרשמלו הזה, זה לא פשוט

אז מצאנו לעצמנו גם סוג של פתרון. זה כרטיס נטען שהדואר מציע ואפשר להשתמש בו לקניות ברשת. בניגוד ל-paypal שלי הוא מוגבל. וכשהכסף נגמר צריך לטעון אותו מחדש. מה שגורם לנו לדחות את הסיפוק בקניה לפחות לכמה דקות – ולפעמים, זה כל מה שצריך. הרי גם לנו יש הפרעות קשב וריכוז, וילדים שיצרו לנו המון הסחות דעת בסגנון "אסטרה כבר הגיעה"?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s