הקמעונאי הגדול בישראל – לא מי שחשבתם

יוצא לי להתעסק לאחרונה המון עם מסחר דיגיטלי. כולם כבר יודעים שהם חייבים להיות שם. זה כבר לא רק אופנה וגאד'טים – ריהוט ועיצוב הבית, צעצועים, טיפוח, ענף המזון, רשתות גדולות, חנויות בוטיק, יצרנים, יבואנים – כולם רוצים למכור דרך הרשת. ומן הצד השני – אנחנו שם בשביל לקנות – ההיצע העצום ומבצע רודף מבצע. רק החודש היה לנו את חג הרווקים הסיני והנה כבר יום שישי השחור. והכל כל כך זמין ומזמין – מכל מחשב, מכל סמארטפון – בלחיצת כפתור.

אנחנו נוטים לייחס את המהפכה הזו לטכנולוגיה,  לזמינות של האינטרנט, לפס הרחב, לטלפונים החכמים, לאפליקציות. אבל האמת שיש כאן סיפור הרבה יותר גדול. המהפכה השיווקית הזו הייתה צריכה תשתית.

וזו בעצם, הגיעה לישראל רק לאחרונה.

חבילה הגיעה

עד לא מזמן שנאתי ללכת לדואר. שעות הפתיחה של הסניף היו דלות, מה שהיה גורם לי ללכת לשם ביום שישי עם אותו פתק אדום שהגיע לתיבת הדואר ולגלות עשרות אנשים בתור לפני. זה גרם לי לשנוא כל חבילה שהגיעה ולהשתדל להימנע מלקנות משהו ברשת – אלא אם הוא היה מגיע אלי בשליחות ישירה. ידעתי שזה לא רק אני – הרשת החברתית הייתה מלאה בתלונות נואשות על חבילות שלא הגיעו, תורים ארוכים וסתם עצבים.

ואז בזמן האחרון, שמתי לב שיש פחות ופחות תלונות. שפתאום הפקק נפרץ. הקניות באינטרנט הפכו להיות מהנות יותר. הביקור בדואר היה קל יותר. משהו השתנה.

הביקור שלי השבוע במרכז הסחר המקוון של הדואר הבהיר לי מה בדיוק השתנה. אותה תשתית שדיברתי עליה, זו שהייתה נחוצה כל כך – סוף סוף כאן. ללא תשתית דואר לאומית, הקדמה של המסחר הדיגיטלי הייתה דומה להמצאת הנורה החשמלית, בלי שיש רשת חשמל לכל בית. כנראה שגם בדואר ישראל הבינו את זה לאחרונה והרכיבו לנו את התשתית שהיינו זקוקים לה, בשביל לחבר בין המחשב או הטלפון שבכף היד שלנו, לכל מוצר שנרצה לקנות ולהזמין – מכל מקום בעולם.

הלב של כל התשתית הזו נמצא לא רחוק מהבית שלי – במודיעין (גאווה לוקאל פטריוטית). דואר ישראל הקימו –  and not a moment too soon, מרכז סחר מקוון שמסוגל לטפל במיליוני חבילות ביעילות עצומה. מרשים לראות איך העסק הזה עובד, פס נע שמממיין, בודק ושולח בצורה כמעט אוטומטית כל חבילה שמגיעה לכאן. כשכתבתי מיליונים זאת לא הייתה הגזמה. רק בשבועיים האחרונים הגיעו לדואר יותר מ-7 מליון חבילות.

לסייר במרכז העצבים הזה היה מרשים ומפתיע. אצלי בראש הדואר עדיין התקשר לאוטו האדום מהשיר של נעמי שמר, לתיבות הדואר האדומות והצהובות שניצבות זו ליד זו, לתורים הארוכים עם המספר ביד, או לדוור מיוזע שדוחף מכתבים ליד אינטרקום בכניסות של בתים. והנה מולי – מערכת סופר משומנת, עם פאסון עתידני וניחוח של הייטק. שהדבר היחיד שאולי יכול להפריע לה, זה אני ואליסף שמחליטים לעשות להם באלאגן באמצע יום העבודה.

בשורה לעסקים הקטנים

אבל גם אנחנו לא יכולנו לעצור את החבילות לצאת ולהגיע ליעדן – ומסתבר שיש 1,100 יעדים כאלה. מה שהבינו בדואר שצריך לא רק לדעת להתמודד עם  מיון החבילות, אלא גם עם המסירה שלהן ללקוחות. אז מלבד הסניפים הם עובדים על פיתוח של עוד ועוד מרכזי מסירה – בחנויות קטנות, ברשתות מזון ובפארמים. זה win win לדואר וגם לעסקים. החנויות מרוויחות טראפיק וקהל מזדמן והדואר מרוויח נדל"ן למסירת חבילות והקטנת התורים בסניפים.

והייתה עוד בשורה מעניינת לבעלי עסקים ובמיוחד לעסקים קטנים – שת"פ של הדואר עם ebay ישראל מציע ממשק נוח לכל עסק קטן שרוצה להגדיל את הקהל שלו ולמכור מוצרים לכל העולם. השת"פ מאפשר הדפסת תוויות למסירה מהירה של משלוחים שחוסכים לעסקים קטנים את העמידה בתור כשצריך לשלוח את החבילות ללקוחות. זה מסוג הכלים שמאפשר ל-SMBs להתמודד בליגה של הגדולים ולי תמיד יש חיבה למערכות כאלה, כלי שיווק להמונים.

אין ספק שבעולם הדינמי שבו אנו חיים, צריך להתחיל להסתכל על קמעונאות וקניות באופן אחר. לפני זמן לא רב, כשכולנו הפסקנו לכתוב מכתבים, דואר ישראל הייתה חברה לא רלוונטית. הסחר הדיגיטלי פתח הזדמנות עצומה עבור החברה הממשלתית שהלכה למעשה הפכה להיות הקמעונאי הגדול בישראל. נכון, פה ושם אני עדיין שומע על חוסר שביעות רצון וברור שמול היקף הפעילות הענק של הסחר המקוון בישראל הדואר יצטרך להמשיך, להתרחב ולהתחדש כל הזמן – אבל נראה שהם לגמרי בקיוון הנכון.