סוג של ברקסיט

אני זוכר שבפעם הראשונה שגיליתי את "שלושה בסירה אחת, מלבד הכלב", חשבתי שהשם הוא פאראפרזה על הסיטקום המצליח "שלושה בדירה אחת" ובגלל זה רציתי לקרוא אותו. להורים שלי היו למעשה שני העתקים של הספר בבית וכך קראתי אותו בגיל די צעיר. לא, לא הבנתי הכל אבל עדיין חשבתי שזה מצחיק מאוד.

וכשהתבגרתי ואימצתי את הגישה הסנובית של חיבה להומור הבריטי – מונטי פייתון, מיסטר בין, ניק הורנבי, מישהו מטפל בך – אז גם חזרתי לקרוא את הספר, ואפילו את המהדורה המוערת של דני קרמן. (למרות שאי איך אפשר לקרוא הומור יבש לספר שנרטבים בו כל כך הרבה).

בשנים האחרונות אנחנו נוסעים די הרבה לאנגליה, לפחות פעם בשנה. נוסעים לבקר משפחה. הצד הבעייתי של העניין שלא יוצא לנו לנסוע לשום מקום אחר. שלא תבינו אותי לא נכון – יש מלא מה לעשות באנגליה ובלונדון בפרט, אבל אני חושב שכבר די עשינו הכל. שופינג, באקינגהם, לונדון איי, מיוזיקל, מאדאם טוסו, לונדון דנג'ון… ומצד שני – לא הייתי אף פעם בברצלונה, או בפריז, או ברומא…

ואז עלה הרעיון המעולה הזה – חופשה כמו בספר, לקחת סירה ולשוט בה, למצוא את עצמנו כל בוקר במקום אחר ופשוט "לזרום" במובן הכי מילולי שיש.

קרובי המשפחה שלנו מאנגליה המליצו על Narrowboating שזה אחד הדברים השווים. על מנת להיות ברור אני אפרט את ההבדלים העיקריים בין החופשה לבין זו ש"בשלושה בסירה אחת":

1. הסירה ששטנו בה הייתה גדולה הרבה יותר מזו של ק.ג'רום. היא ארוכה מאוד וצרה – פשוט בגלל שהתעלות ששטנו בהן צרות. זה הופך את הנהיגה בה לדי מאתגרת, במיוחד בחלקים הצרים של התעלות.

2. לא היינו שלושה גברים, ולא היה כלב. היינו שתי משפחות עם ילדים. אז נכון זה כבר הופך את זה להרבה פחות מגניב, מצד שני – מסתבר שילדים קטנים ישנים נפלא על סירות.

3. הסירה לא טבעה. למרות שהיו כמה התנגשויות לא נעימות.

4. בגלל שלא שטנו בנהר התמזה אלא בתעלות, היה את העניין של ה-Locks, כל כמה שעות אתה מגיע למערכת של סכרים שמאפשרת לסירה לרדת במורד הגבעה בסוג של מדרגות שמבוססות על עקרון הכלים השלובים. זה נראה בערך ככה: