המקום שבין האף לשפתיים

"למה יש לי פצע בסנטר?" הוא שאל אותי כשהוא שכב במיטה, עירני לגמרי למרות שכבר היה הרבה אחרי שעת השינה שלו.

– "כי כשהיינו בטיול ביום שבת, אתה רצת ושיחקת ונהנת, ואז בטעות נתקלת באבן, ונפלת וקיבלת מכה בסנטר ויש לך פצע קטן."

 – "אבל למה בסנטר?"

– "כי הסנטר נמצא כאן למטה" הצבעתי על הפנים שלו

– "למה לא למעלה?"

– "כי אם הוא היה למעלה הוא היה מצח…"

רועי עצר רגע וחשב. בזמן האחרון הוא חושב על דברים ממש לעומק. פתאום שאלות ה"למה" שלו פחות אוטומטיות והרבה יותר מדוייקות. זה לא הופך אותן לקלות יותר למענה.

– "אז למה העיניים למעלה?" הוא חקר בסקרנות.

– "כי אם הן היו למטה, אולי הן היו שפתיים?"

הוא חייך. נראה שהתשובה ריצתה אותו.

– "איפה השפתיים שלך"? שאל אותי

– "הנה", העברתי אצבע על הפנים. "זאת השפה התחתונה וזאת השפה העליונה. כשאני פותח את הפה אז השפה התחתונה יורדת למטה והשפה העליונה עולה למעלה, וכשמחייכים אז שתיהן מתרוממות קצת, בצדדים."

"כשאני מחייך יש לי גומות חן" הוא הכריז בידענות.

"תראה – " אמרתי לו. "גם לי יש גומות חן." החדר היה כמעט חשוך לגמרי ותיארתי לעצמי שלאורה של מנורת-הלילה-פו-הדוב יהיה קשה לו להבחין, אז לקחתי את הידיים הקטנות שלו והעברתי אותן על גומות החן שלי תוך כדי שאני מחזיק את החיוך "– אתה מרגיש?"

"אתה דוקר!" הוא מחה ומשך את כפות הידיים אחורה. "דווקא התגלחתי". מחיתי בחזרה אבל ויתרתי לו.

"ואיך קוראים לחלק הזה" הוא שאל והצביע על הרווח בין הפה לאף.

"זה מקום מאוד מיוחד" אמרתי לו. "זאת גומה שנמצאת בין האף לפה ואפשר לשים בה דברים חשובים לפני השינה, כדי שנדע למצוא אותם בבוקר. דברים כמו חלומות ומשאלות ומחשבות חשובות במיוחד. לפעמים אחרי שאתה הולך לישון, אני מניח כאן דברים שאני לא רוצה לשכוח"

"אבל זה רק בכאילו" הוא היה מודאג לרגע.

– "נכון" חייכתי, "רק בכאילו".

– "איזה עוד דברים אפשר לשים כאן?" הוא העביר את האצבע מתחת לאף

– "אני יכול לשים כאן פיל"

– "לאאא…" הוא צחק "הוא ישפריץ עלי עם החדק"

 – "אז אני אשים כאן נמלה"

– "לא!! היא תדגדג אותי"

– "אז אני אשים לך כאן קנגורו"

-" לא! הוא יקפוץ עלי!"

– "אז מכונת כביסה"

-" לא! היא תערבב אותי"

– "אז טרקטור"

-" לא! הוא יחרוש אותי"

 -" אז חצוצרה"

 – "לא! היא תעשה רעש ואני לא אצליח לישון"

– "אתה צודק. אז מה אפשר לשים כאן?"

 – "נזלת"

-" זה נכון מאוד. זה מקום מצוין לנזלת". התקרבתי לתת לו נשיקת לילה טוב אבל הוא נרתע לאחור.

"לאאאא. אתה דוקר!".

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s