אחד ועוד אחד

השבוע נולד לנו עופר.

הוא הצטרף אלי ואל שירי, רועי והכלבה קימה, והפך אותנו למשפחה של ממש. בחודשים האחרונים היו לנו כמובן הכנות רבות ותכנונים לקראת הרגע הזה, חלק מהם מאוד דומים לאלה שהיו כשרועי נולד, לפני שנתיים וחצי, ועל חלק מהדברים קצת פחות חשבנו, אולי בגלל שעכשיו כשזאת כבר הפעם השנייה, אנחנו יותר בטוחים בעצמנו ופחות לחוצים, אולי בגלל שבאמת שעם ילד בבית אתה חי הרבה יותר את הכאן והעכשיו ופחות את העתיד. אבל הייתה נקודה אחת שכן התעסקנו בה הרבה – איך רועי יתמודד ויקבל את התינוק החדש.

אז כמו כל הורים צעירים מגניבים ומעודכנים, התייעצנו, קראנו ובדקנו מה עושים. היה מי שהציע לנו "לשלוח מתנות" מהתינוק שעוד לא נולד לרועי, כדי שיחבב אותו עוד לפני שהם מכירים, היה מי שהציע לקנות לו בובת תינוק כדי שיתחיל לטפל בה וירגיש מה זה"להיות אח גדול", אבל – באופן טבעי כנראה – אני חשבתי ישר על ספרים.

אז בהתחלה קנינו את "ספר הפילפילים"

אנחנו מאוד אוהבים את אלונה פרנקל, יש לנו כבר הצלחה עם ספרי-טיפול שלה כמו "הילד שלא רצה לישון לבד" וגם את "סיר הסירים". רועי מאוד אהב שהקראנו לו את הסיפור. הוא גם ישר הבין את הקשר למציאות ואת הבטן של אימא שגדלה ובהתחלה הוא שמח מאוד שיהיה לו אח קטן. (החלפנו בסיפור את "פלפלונת" ב"פילפילונתינוק". אבל אחרי כמה הקראות, נפתחה שם איזו דלת. הפילפילון בסיפור מדבר באופן מודגש וכמה פעמים על כמה שהוא עצוב וכועס ומרגיש בודד. זה יכול להיות מצוין בשביל לתת מקום לרגשות לילד שכבר יש לו אח קטן והוא כבר מרגיש ככה, אבל אצל רועי פתאום זה הציג את כל חוויית "האח הגדול" בצורה שלילית. עד שיום אחד הוא פשוט ביקש משירי אם אפשר להשאיר את התינוק בבטן, בדיוק כמו שהפילפילון רוצה להחזיר את התינוקת לבטן. כמובן שאפשר גם לדבר על האספקט החיובי של השיחה הזו – שחרור רגשות והצפתם. זה חשוב. אבל עדיין, רצינו להציג את כל העניין בצורה חיובית.

הפוסט הזה בפנקס, על מודל האבהות בספרי הילדים של דוד גרוסמן. אני מאוד אוהב את דוד גרוסמן בהמון רבדים, אבל באופן ספציפי את הדרך שבה הוא מציג את הקשר בין האב לילד בספרי "איתמר" ובדיוק הקראנו לרועי את "איתמר מטפס על קירות". אז החלטתי ללכת ולקנות את "אחד חדש לגמרי" שמוזכר בפוסט. (כן! ממש לקנות ספר. לא לקבל ירושה מבני דודים או משפחה לא באייפד או בקינדל, לא להזמין באמזון ולא לקנות יד שניה. אפילו לא מסיפור חוזר. לא בגלל שהוא היה במבצע ארבע במאה אלא פשוט לקנות את הספר).

במיוחד אהבנו את האופן החיובי שבו מוצג האח הקטן העתידי – כאריה שביחד עם איתמר הם גיבורים ואמיצים, ככדור שכיף לשחק איתו, כשוקולד הכי הכי מתוק או כארנב חמוד שכיף לטפל בו ושגר איתו בחדר. אז מסתבר שהיה לא פשוט למצוא את הספר, ששינה את שמו מ"אח חדש לגמרי" ל"האח החדש של איתמר" וגם בשבילו היינו צריכים לבקר בכמה חנויות ספרים ובסוף להזמין ולבוא לקחת אחרי שבועיים. אבל רועי ממש אהב את הסיפור. גם כאן הוא ידע לחבר אותו למציאות והוא חייך וצחק למשמע הרעיונות המוזרים ל"מה יצא מהבטן של אימא" וגם הוא, כמו איתמר, החליט שהכי כדאי תינוק ילד. אפשר אגב גם למצוא דקלום של הסיפור ביוטיוב של חינוכית.

ואז, הגיע הרגע. למרות שתמיד מכנים את התקופה הזו "מצפים לתינוק", בסוף זה קורה כשאתה לא מצפה. זה היה בשבת בבוקר והסברנו לרועי שאבא ואימא נוסעים להביא את האח התינוק והוא קצת הבין וגם קצת לא. ואחרי הלידה ואחרי שהכל היה בסדר ההורים שלה הביאו אותו לבית החולים ופגשתי אותו והוא שאל "איפה אימא והתינוק?"

והמפגש היה קסום.  ורועי ועופר הביטו זה על זה בעיניים גדולות, מלאות סקרנות והתלהבות. וכשרועי ליטף את עופר בעדינות, כבר חייכנו שיש לנו ביד התחלה טובה. וכשרועי שאל על ההנקה והסברנו לו שעופר עוד לא יודע לאכול והוא הדגים לו איך אוכלים, הרגשנו שאנחנו צוברים מומנטום. וכשיצאנו מבית החולים ורועי הביא לעופר משחקים וצעצועים, פתאום הבנו שאחד ועוד אחד זה יוצא המון.

ברור לנו שיש לנו עוד דרך ארוכה. ושהמשימה שלנו עם רועי היא לא פחות מורכבת מהמשימה לגדל תינוק חדש. שעכשיו אנחנו צריכים להשקיע יותר בשניהם. אבל בינתיים, רועי הוא גם סוג של שותף, שמקבל ביחד איתנו את עופר למשפחה וזה מרגיש לנו נהדר וכיפי.

ויכולים לקרוא על זה מנקודת המבט של רועי – גם כאן:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s