להיפטר מרגשות האשם

באנגלית הם קוראים לזה "mommy guilt", שזה כבר מעצבן, כי לדעתי לאבות יש את זה הרבה יותר. הכוונה לרגשות האשם האלה שגורמים לנו לחשוב שאנחנו לא הורים מספיק טובים. לא עושים את כל מה שצריך, לא מבלים זמן עם המשפחה, לא מקבלים את ההחלטות הנכונות. לכולנו יש את זה. על הפעם שאמרנו להם "לא עכשיו, אבא עסוק", או ויתרנו על צחצוח השיניים לפני השינה, או אמרנו "לא!" על משהו שהם ממש רצו, או לא הצלחנו עם עוגת יום ההולדת, או אמרנו כמה מילים גסות ושכחנו שהם כאן לילדנו, או שאיבדנו להם צעצוע שהם ממש אוהבים. ואז יש גם הדברים הרציניים – רגשות האשם על זה שהוא ילד יחיד, או שהוא לא גר בבית מספיק גדול, או שאתם לא יכולים לקנות לו את הנעליים שיש לכל הכיתה.

כנראה שכדי להתמודד עם רגשות האשם, הדבר הראשון שצריך לעשות זה להבין למה אנחנו מרגישים ככה. והנה אני מגייס את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה וגם קצת מחקר באינטרנט. אנחנו יודעים באופן רציונלי שהרבה מרגשות האשם הם לגבי דברים שאין לנו שליטה לגביהם,אבל יש לנו בראש את ה"אידיאל" של איך הורים צריכים להתנהג ויותר מכך – את אידיאל הילדות שאנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו. באידיאל הזה אנחנו בטח אף פעם לא צועקים, אף פעם לא שוכחים שום דבר חשוב ותמיד יש לנו המון זמן וסבלנות ובטח שגם כסף לכל דבר שהם צריכים.

הורות היא חלק חשוב מאוד מהזהות שלנו. וכשאנחנו מתרחקים מהאידיאל, הייצוג הפנימי שלנו נפגע והפער הזה מייצר לנו חרדה. זה לא תוצר רק של הפעילויות שלנו אלא גם של ה"תוצאה". ובמקרה הזה אנחנו גם משליכים ישירות מההישגים וההתפתחות של הילדים על "העבודה הטובה" או ה"לא מספיק טובה" שאנחנו עושים כהורים.

ואז יש גם את הסביבה. אלה שנותנים לנו מבטים עצבניים במסעדה או במטוס כשילד מרעיש יותר מדי, את הנשים האלה שמעירות לך ברחוב על זה שקר לו או חם לו (כי הרי אתה גבר – אז איך תדע?), את הילדים האחרים בגן שתמיד מנהגים למופת ואת כל תמונות האינסטגרם של המשפחות המופלאות הרבה יותר משלך שמגיעות למאמאזון.

אז מה עושים עם רגשות האשם?

1. קודם כל – להבין אם מה שעשינו זה באמת משהו שצריך להתחרט עליו. אני לא אהיה זה שקובע לכם את הרף, אבל אם למשל העוגה שאפיתם ליומולדת היא עם פחות קומות מזו שהביאו ההורים שחגגו שבוע אחריכם, זו לא סיבה להרגיש לא טוב עם זה. כן – צריך להבין מה באמת מפריע לנו ולתקן טעויות, אבל צריך גם להבין מתי רגשות האשם לא מבטאים חרטה אמיתית.

2. להחליט שיש דברים שאפשר לשחרר. אז יהיו ימים שהילד ילך לגן כשהחולצה לא תתאים למכנסיים. ואולי לא כל האוכל שלו יהיה מטחינה וחיטה מלאה. אולי לא כל הסיפורים שתקריאו לו יהיו חינוכיים ואולי הוא באמת יראה טלוויזיה לפעמים. שוב – לכל אחד יש את הרף של עצמו,אבל צעד חשוב זה להבין שבדברים מסוימים זה בסדר וחשוב לשחרר

3. לזכור שהאינסטגרם של השכן תמיד ירוק יותר. החיים של האחרים תמיד יראו מופלאים כי זה מה שהם בוחרים להראות, אבל לכל אחד יש את המקומות שבהם הוא מצליח יותר או פחות – ואתם יודעי מה – גם אלה שנראים לכם הכי מושלמים – סובלים לא מעט מחרטות ורגשות אשם. אגב – אלו שמעירים לכם ברחוב הם כנראה אל עם רגשות האשם הגדולים ביותר כלפי עצמם.

4. לספור עד שלוש לפני שמגיבים באינסטקינט. חלק גדול מהחרטות שלנו הם לגבי מעשים שלא עיבדנו מספיק. התעצבנו וצעקנו, אמרנו לא כשלא באמת הייתה סיבה, לא הקשבנו. זה לא רק יעזור לנו לקבל החלטות יותר טובות – אלא בעיקר יעזור לנו להיות שלמים עם המעשים שלנו. לדעת שהחלטנו אותם ולא ירינו מהמותן.

5. למצוא פתרונות פרקטיים לבעיות גדולות שגורמות לנו להרגיש אשמים. זה בשביל הדברים האמיתיים. אלה שהבנו שאי אפשר לשחרר לגביהם ושאנחנו באמת מתחרטים וחושבים שיש להם השלכות. להקדיש לזה זמן, להתייעץ – ובעיקר להיות מעשי. רגשות אשם הם מטבעם – רגשות. וככאלה הם מונעים מאיתנו לחשוב "תכלס" על מה צריך לעשות. לפעמים (ואולי זה רק הפולנים שבינינו) במקום לפתור את הבעיות אנחנו עסוקים בלהרגיש רע לגביהן, וזה הרי לא באמת עוזר ובעצם מעגל שמזין את עצמו.

ואני אסיים בסיפור קצר – נזיר זן על ערש דווי קרא לאחד מתלמידיו וביקש ממנו לשאול אותו שאלה אחת. "על מה אתה הכי מתחרט?" שאל התלמיד. הנזיר הבין שעכשיו את הדקות האחרונות לחייו הוא יצטרך לבלות בחשיבה על הדברים שהוא מתחרט עליהם ואמר לתלמיד "כרגע אני הכי מתחרט על זה שקראתי לך". אז כמו שאמרנו במשחקי הילדות – "בלי חרטות!"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s