על האריה שאהב רק חסה

אחת המילים הראשונות שרועי ידע להגיד הייתה דג. הוא מצמץ עם השפתיים לתנועת "בלופ בלופ בלופ", שזה בעצם תשובה לשאלה "איך עושה דג", אבל גם שימש אותו בשביל לסמן "הנה דג". הוא עשה את זה כשראינו תמונה של דג בספר (למשל ב"איה פלוטו") או כשהוא התלהב מהמובייל דגים שתלוי לו על שידת ההחתלה, וגם – בשלב מסוים – אל הדגים באקווריום על המדף.

יום אחד הגשנו לו דג סלמון. בספר "טעמים ראשונים" המליצו לשלב דגים בתזונה שלו. ולמרות ששירי לא כל כך אוהבת דגים היא החליטה להכין לו. כשהגשנו לו את הצלחת ואמרנו לו שזה דג – הוא עשה את התנועה עם השפתיים…"בלופ בלופ בלופ" והצביע אל הדגים שבאקווריום.

בהתחלה נבהלנו, חששתי שהוא לא ירצה לאכול, וגם קצת הבנתי את זה, אבל כנראה שטבע האדם חזק יותר. הוא אכל בתאבון רב וטרף את כל מה שהיה בצלחת.

בעלי חיים אחרים – פרות, תרנוגלות, אנחנו פחות רואים. למרות שכבר יצא לנו לפגוש כמה כאלה באחו ואפילו כאן, מסתובבות בכיף שלהן ממש מחוץ לעיר. אולי הבעיה היא לגמרי אחרת – אנחנו לא קוראים לרוב האוכל (שניצל, קציצות) בשמות של בעלי החיים. ובינתיים רועי לא עשה את הקישור. אבל אנחנו יודעים שהוא יעשה. יום אחד הוא יחבר בין הפרות שפינוקי פוגש בחווה לבין מה שמונח לו על הצלחת – ומה אז? מה נגיד לו?

אני זוכר שגם לי הייתה בעיה עם זה. נדמה לי שזה היה בגיל ההתבגרות או קצת לפני. באופן אינטואיטיבי הבנתי שמוסרי יותר לא לאכול בעלי חיים. זה היה מאוד שכלתני אבל הגיוני ובהחלט הגיע מתוך הבטן – תרתי משמע. אבל אני חושב שמסביב עברתי תהליך סוציאליזציה חזק. ראיתי אנשים אוכלים בשר בטלוויזיה ובספרים, ראיתי גם בעלי חיים טורפים והכל היה נראה   מאוד טבעי – שרשרת המזון וכל זה. קראתי מלא על מדע ואבולוציה וגם על תרבותיות ומאכלים.  בסוף ההיגיון החיצוני כנראה גבר על הפנימי. או שאולי זה היה להפך?

זה בדיוק העניין לדעתי. זאת לגמרי שאלת הביצה והתרנגולת. האם אנחנו נולדים טורפים (או לפחות אוכלי כל) וגדלים לפתח חמלה בגלל הכירות עם בעלי חיים והאנשה שלהם, או שאנחנו צמחונים מטבענו, ורק החברה מחנכת אותנו שככה נכון לחיות ולאכול, ובה בשעה מרחיקה אותנו מתנאי הגידול והמחיה של ה"מזון" שלנו.

אני יודע שהעולם שרועי יפגוש יהיה שונה מאוד מזה שאני גדלתי אליו. בבית אנחנו אוכלים פחות ופחות בשר. והגן הוא בכלל צמחוני. נושא צער בעלי החיים כנראה לא יירד מסדר היום בקרוב וברור לי שאלה יהיו דברים שהוא ייחשף אליהם. ואז האמת הטבעית שלו תתפתח. הוא יקרא בספרים על אריות טורפים, ויראה בטלוויזיה תבשילים ומעדנים, אבל גם יגלה מה קורה מעבר למסך וילמד חמלה ואהבה לבעלי החיים.

נכון – הוא עדיין יצטרך לאכול את מה שמבשלים אצלנו בבית. לפחות כל עוד הוא גר איתנו, אבל אנחנו ניתן כבוד לתחושות שלו ולמוסר שלו והוא ידע שיש לו את הזכות גם להתחבר לאיך שהוא מרגיש מבפנים ל"טבע שלו", או לחילופין להחליט בשביל עצמו מה שהוא אוהב. כמו האריה שרצה רק תות (או לצורך העניין, האריה שרצה רק חסה)

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “על האריה שאהב רק חסה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s