כל נדרי

כשהייתי ילד והיו אומרים עלי שאני חילוני, הייתי אומר שזה לא נכון, כי אני בכלל "מסורתי". כי אנחנו הולכים לבית כנסת בחגים, ועושים קידוש כל יום שישי וגם לא אוכלים חמץ בפסח. בזמנו זה היה נראה לי כמו משהו "באמצע" כזה בין דתי לחילוני. אבל ככל שגדלתי הייתה בזה יותר משמעות. לא עשיתי אף אחד מהדברים האלה בגלל שאני "מאמין באלוהים". עשיתי אותם בגלל המסורת. בגלל שככה אבא שלי לימד אותי. כמו הרבה התנהגויות שלנו כבני אדם, אנחנו מתחילים אותן בחיקוי ורק אחר כך יוצקים את התוכן.

והאמת שעם השנים נכנס לי הרבה תוכן ליום כיפור. הנושא של חשבון נפש בעיקר. גם הנושא של הפרעת השגרה ואפילו הנושא של ההזדככות. עינוי הנפש כדרך להזכיר לעצמי שאני לפעמים פוגע באנשים אחרים או עושה שטויות.

היה יום אחד שלא צמתי בו. זה אחרי הצבא כשגרתי עם כמה חברים בדירה במושב. עשינו את יום הכיפור בלי המשפחה וכנראה שהתוכן עוד לא היה לגמרי מבוסס שם. וממש כמו חוזרים בתשובה שהופכים להיות צדיקים גדולים, כך אני – הלכתי עד הסוף לכיוון השני. וכל יום כיפור ראינו סרטים וטחנו אוכל.

ובסוף היום, כמה שהייתי מלא מהאוכל, כך הרגשתי מרוקן. הרגשתי שנכשלתי באיזה שהוא מבחן של עצימות נפש. שיצאתי קטן ולוזר. ואז נפל לי האסימון. ברור לי שזו הצמדה פסיכולוגית. אבל זה בדיוק מה שהורים עושים כשהם מחנכים. הם מחברים בראש התנהגות ורעיונות. צום וכפרות.

מאז המחלה אני כבר לא צם לגמרי. אסור לי. אבל אני כן ממעיט באכילה ואוכל קצת ופשוט. וזה בסדר – כי התוכן עדיין שם, הרעיונות של חשבון הנפש והמחשבות של החיים, הן לא באמת קשורות לצום. אבל מצד שני – אם לא היו מנחילים לי את זה בצורה הזו, כנראה שזה לא היה שם.

ויש עוד משהו, המחשבות הנוסטלגיות על ההליכה עם אבא שלי לבית הכנסת אף פעם לא עוזבות. החשיבות הגדולה שהוא הכניס ליום הזה. כבדות הראש והרצינות לצד ההתענגות על עוגת הדבש והתה בסוף היום. כמו שלארוחות שישי את יש את הריחות שלהן, כך גם ליום כיפור יש רעשים ותחושות שלא עוזבים אותי אף פעם וזאת מתנה עצומה שקיבלתי.

אז אני אתן את המתנה הזו גם לבן שלי. השנה אנחנו נלך לבית הכנסת בקצה הרחוב. זה בית כנס של הזרם ה"מסורתי". ומה יכול להיות יותר נכון מזה בשביל להמשיך את המסורת? לעשות דברים כמשפחה ולתת לבן שלי את הדרך למצוא בהן משמעות.

שנה טובה, אם פגעתי בכם ולא דיברנו על זה, אז תזרקו מילה. אני תמיד מוכן להודות בטעות וגם להתנצל כשצריך.

מודעות פרסומת

8 תגובות בנושא “כל נדרי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s