השומר אחי

חיכיתי לרכבת שתיקח אותי הביתה ואז הוא ניגש אלי.

"סליחה, תוכל להיות השומר שלי?"

הוא היה חרדי, צעיר, עם פאות ארוכות וכל הבגדים השחורים שנלווים לעניין.

"להיות מה?" שאלתי

"אני מתחתן עוד שבוע".

"מזל טוב" חייכתי!

– "ואצלנו נהוג, שלחתן יהיו שומרים, שישגיחו עליו""

"?בשמחה" אמרתי "אבל מה אני אמור לעשות? לשים לב שאף אחת לא תתחיל איתך"

"רק לדאוג לי, לשמור עלי".

"עלי." הצהרתי. "אני שומר עלייך" לא ממש היה אכפת לי לתוך מה אני נכנס. זה היה נראה לי כמו המעשה הטוב הרנדומלי שלי.

– "איפה אתה גר?" שאלתי. "בבית"ר" הוא ענה. "אין לי ממש מושג איפה זה. איך אתה מגיע הביתה?"

– "ברכבת"

– "אתה רוצה שאני אברר לך מה הרכבת ואיזה אוטובוס אתה צריך לקחת?" זה היה נראה לי כמו משהו ששומר עושה.

– "אתה יכול?" הוא שאל. "כן, האייפון 4 שלי קצת צולע אבל אני יכול לנסות ". הוא הביע עניין רב בבמכשיר שבכף ידי – "מה זה? כמו gps כזה?"

-"משהו כזה" אמרתי בזמן שחיכיתי שהאפליקציה של moovit תיטען.

– "תגיד, מה שם המשפחה שלך" הוא שאל אותי בזמן שחיכיתי לחישוב המסלול.

– "למה?"

– "אתה נראה לי מוכר, אולי יש לך משפחה חרדית?"

– "יש לנו במשפחה כאלה שחזרנו בתשובה, אבל אנחנו פחות בקשר איתם. אבא שלי במקור מירושלים. דור תשיעי בארץ. אימא שלי מפולין".

– "זה לא מוזר שהוא מירושלים והיא מפולין?"

– "לא נראה לי. הם הכירו ברכבת לירושלים. ממש כמו זו שאתה לוקח. למה מאיפה אישתך במקור?"

הוא לא ענה לי ובמקום זה אמר –  "אצלנו לא מכירים ככה, ברכבת".

-"מזל שלא סיפרתי לך איך הכרתי את אישתי"

– "מה איך?"

-" אני לא בטוח שזה מסוג הסיפורים שאני אמור לספר לך בתור השומר שלך"

– " זה לא קשור. איך הכרתם?"

– "זה התחיל כשעשינו הפגנה באוניברסיטה. המדינה רצתה לסגור את החוג לתיאטרון ואאנחנו הפגנו נגד זה". היה נראה לי שהוא ידע מה זה הפגנה ולא תהיה לו בעיה להבין את ההקשר

– "מה זה תיאטרון? זה קשור לספורט?"

— נעלבתי. זה מה שהציבור החרדי יודע על התרבות החילונית? לא פלא שהם חושבים שאנחנו תינוקות שנשבו. החלטתי שזה התפקיד שלי להסביר לו שיש אצלנו עולם אומנותי ורוחני שלא נופל בכלום וכנראה גם עולה בכמה רמות מכל מה שהוא הכיר.

– "תיאטרון? דרמה ? מחזות? שמעת על שייקספיר?"

– "לא"

– "את שלום עליכם אתה מכיר?" ניסתי לבנות טיעון.

– "לא.. אבל ללא משנה. אז שניכם הייתם בהפגנה?

 -"כן" החלטתי שאני מוריד את הצנזורה. אני נעלתי אותה בשרשראות לשערים כי זה היה חלק מההפגנה, רצינו לסגור את האוניברסיטה כי המדינה לא מקצה מספיק משאבים לתרבות וזה דבר חשוב מאוד" רציתי קצת שהוא ירגיש אשם. הוא בטח תלמיד ישיבה… אבל קצת לא עבד לי, כי בעצם סיפרתי לו שבזכות זה הכרתי את אישתי, אז כל העניין הזה של קיצוץ בחינוך יצא לי חיובי.

"אז הכרנו ואז מצאנו חן זה בעיני זו. אבל לי הייתה בת זוג וגם לה היה חבר, אז לא היה לנו הרבה מה לעשות בקשר לזה. כמה שנים אחר כך, אחרי שנפרדנו מהם נפגשנו שוב, ואז יכולנו להיות ביחד"

-"תגיד – בוגדים אצלכם הרבה?" התגובה שלו הפתיעה אותי

 – "בוגדים? לא בדקתי אבל אני די בטוח שלא פחות מאשר אצלכם. אבל כנראה שלא הבנת אותי. היום אני נשוי לאישתי. יש לנו ילד, אני אוהב אותה ולא אעשה שום דבר שיפגע בה בחיים. בטח שלא לבגוד בה."

– הוא שתק.

– "אתה אוהב את ארוסתך?" שאלתי בזמן שהרכבת שלי הגיעה לתחנה

– "זה לא עובד אצלנו ככה"

— אני צריך לעלות לרכבת… ועכשיו כבר לא יכול להמשיך לשמור עליך, אבל בתור שומר שלך, אני יכול רק לקוות שאתה תלמד לאהוב אותה, ועד אז תחשוב על איך אתה יכול לעשות אותה כמה שיותר מאושרת. כמה שהיא תהיה יותר מאושרת ככה אתה תהיה יותר מאושר." לא יודע מאיפה זה יצא. לי. אולי הרגתי חכם בגלל שאני יודע מה זה תיאטרון והוא לא.

– תודה הוא אמר . וחייך.

כשהתיישבתי ברכבת חשבתי על השעה המאוחרת שבה אני חוזר הביתה ועל אשתי שלבד בבית וקצת לא מרגישה טוב. אני צריך לחשוב איך אני עושה אותה יותר מאושרת, הירהרתי. ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. אולי אני צריך מישהו שגם ישמור עלי קצת לפעמים.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s