זמן לישון

היום, בגיל שנה ושמונה, מצבנו לא רע. אבל כמו כולם – גם לנו " היו לילות". לפעמים בגלל גזים, לפעמים בגלל שיניים, לפעמים בגלל אובר-עייפות, לפעמים בכלל לא ידענו למה.

זה לא שזה לא היה קשה, כנראה שזה אפילו יותר קשה ממה שהזיכרון הסובייקטיבי שלי זוכר כרגע.  שעות ארוכות של עיניים טרוטות, עצבנות וייאוש תוך קפיצות על כדור פיזיו.

אבל אני זוכר גם שאחד הדברים החביבים עלי באותן שעות קטנות היו שירי הערש.  הייתי עובר בין "שיר אהבה לים" ל"בואי אימא" ל"שיר הדוגית" ל"לילה" של שלום חנוך ל"לילה טוב" מתוך הכבש השישה עשר ל"שיר ערש לידיים" וכמובן פזמון ליקינטון ועוד רבים. עושה לעצמי מצעד של פיזמונים.

אני לא יודע אם זה באמת הרדים אותו, זה כנראה הרגיע וגם קצת מיסך את הרגשות שצפו – לפעמים הוא המשיך לבכות תוך כדי, לפעמים בגלל הגזים, לפעמים בגלל השיניים, לפעמים בגלל אובר העייפות ולפעמים הוא בעצמו לא ידע למה.

  אבל אני בטוח שזה העביר את הזמן. לשנינו. "הפזמונים חלפו בסך" ולפעמים הוא נרדם בסוף או שהבוקר הגיע. והזמן המשיך לחלוף והוא גדל קצת והיום, בגיל שנה ושמונה – מצבנו לא רע בכלל. הוא כבר ישן רוב הלילה ומדי פעם הוא קורא לי רק בשביל המוצץ שהלך לאיבוד מתחת לשמיכה או בשביל סמרטוט המעבר שלו שנתקע בין המזרון ללוח המיטה.

אז הטיפ הכי טוב שיש לי הוא שבסוף זה עובר. בסוף הם נרדמים ואחר כך גם גדלים. והדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להעביר את הזמן באופן שנהנים ממנו. ממליץ במיוחד על "לילה" של שלום חנוך.

 

* לצערי העצות שיש כאן הן "עצות של אימהות" כי כידוע אבות לא משכיבים את הילדים לישון אף פעם. אבל זה עדיין מקסים אז נשברתי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s