אריק

כל בוקר הבן שלי רוצה לשמוע את הדיסק עם ״אדון שוקו״ ו״אצו רצו גמדים״, ״מכופף הבננות״, והילד בתפוז ועל האיילות והדברים שהן עושות בלילות ותמיד רציתי כלב. וגם אני בבוקר עושה את אותם הדברים לאט.

כשאני רץ ומגיע לרגעים הקשים אני שם את ״סוס עץ״ ואומר לעצמי תתאמץ בנאדם, עד סוף המירוץ.

באוטו אני נוסע לאט ונותן למחשבות לרוץ ובבית אני אוהב להיות עם התה והלימון והספרים הישנים ובשבת שותה קפה טורקי וקורא המון עיתון.

ברגעים הלחוצים אני שביר ומתפורר בקלות וחושב ״צא מזה״ ולמה לי לקחת ללב. ואז לוקח פסק זמן ויושב על הגדר או חושב על יומני מסע בתבל הרבה הזו ועל המים של סן פרנסיסקו ובעצם מעדיף חתיכת תבור וחתיכת כנרת.

כשמגיע הקיץ אני חושב שעוד יבוא שלום עלינו (בהצלחה יא חביבי אייבי) וחושב שגם אם יש כל כך הרבה טחנות רוח ואין לי מושג איך העיתונאים ישנים בלילה, הן אפשר שאני ואתה נשנה את העולם.

בערב אני שר לבן שלי על הדוגית הנוסעת ואיך כל גל נושא מזכרת ועל האישה שאוהבת אותו שזאת אימא שלו שמכירה אותו מהתחלה ושתשב איתו עד שיגדל ועל הבובה זהבה ועל הלילה שמכוון את התנועה בשלל גחליליות.

ובעצמי אני חולם שירים על פראג ועל האור בקצה ואיך היה פה שמח לפני שנולדתי בתקופה שלתנועה הייתה שריקה והנערות הלכו לגימנסיה ופועלי בניין בעיר הלבנה אהבו אותן עד ראש הגג ואמרו לאבישג שהם רואים לה הכל, ושאחינועם לא יודעת.

כשאני רוצה להשתעשע אז שיר מספר שמונה ואמרו לו על החולצה האדומה ואלה שמות וגברת עם סלים ושיר התוצרת ושיר השיירה עושים לי שמח ואני אוהבוס ת׳חיימוס.

בימים הארוכים העצובים אני עם התוכי יוסי לארוחת צעריים, ועם הבלדה על שלושה חתולים ולא מצטער כי זו עונה כזאת, חבוב, ואני יודע שככה זה בטבע. אבל למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר?

כשאני רחוק מאישתי נפשי שוכנת בין כתלי ביתה ושבויה בין כתליה ממני נפרדת ואנו נישאים סחור סחור על זמן ואור כמו גיטרה וכינור. וכמו קוסם ששולף שפן אני אוהב אותה.

כשהיא מכניסה אותי תחת כנפה ולא מוותרת עלי אני נזכר בחופה שלנו ואיך אהבנו שותקים כי מילים הן לאלה שלא יודעים אחרת ובצחוק שהיה לה בעיניים והרס אותי ואיך לקחתי אותה לבנות לה בית. וקוראים לזה אהבה וזאת אותה האהבה והאהבה שבי תנצח.

זה תמיד היה הפסקול לברוח אליו ברגע שנמאס לי מכל מה שהוא לא אמיתי.

"אני הולך לבכות לך״ קיבל משמעות מיוחדת פעם ראשונה לפני 18 שנה ועכשיו פעם שניה

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אריק

  1. פינגבאק: בית עם אופי | d/ad-men

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s