לעבור מעל אותו נחל פעמיים

לפני שבע-שמונה שנים, בשנה הראשונה של התואר הראשון שלי. הייתה סופה. זה היה החורף הראשון שבו גרתי בתל אביב, בדירה קטנה עם שותפה בצפון הישן, ואני מודה שהיה לי קצת קשה להירדם בלילה. קצת אחרי חצות צילצל הטלפון ובצד השני היה חבר שהציע לי לקום ולראות הזרימה באיילון ובשפך הירקון.

לצאת לדברים כאלה באמצע הלילה זה כנראה אחד הדברים שסטודנטים יכולים להרשות לעצמם, גם אם זה באמצע השבוע. אני מודה שלא כל כך הכרתי אז את שפך הירקון. זה היה לפני שהנמל הפך למתחם ומה שהיה היה בעיקר המגדלור והחול. הגענו לשם באוטו הקטן של החבר. בקושי ראינו את הדרך בין תנועת מגב אחת לשניה  עקפנו את מגרש אוסינשקי, את הגדרות של חברת החשמל ואת ארובת רידינג שהייתה עוד מעשנת. כשהגענו לשפך הירקון הגשם קצת נחלש ועמדנו שם, שני אנשים צעירים מול נחל גועש. לא הייתי מעולם בניאגרה או במפלי ויקטוריה  והרעש הזה, של מים המתפרצים אל החוף היה אחד הדברים הגדולים שראיתי עד אז.

היום אני במקום אחר, ואת הסופה הזו אני עובר בעיקר עם שתיה חמה בתוך הבית. אפילו אם הייתי רוצה זה כבר לא פשוט לצאת באמצע הלילה באמצע השבוע, וכנראה שככל שיעברו השנים זה יהיה מסובך יותר ויותר. זה לא שלא נכונו לי עוד הרפתקאות, חלקן כנראה גדולות אפילו יותר, אבל דברים משתנים. כששמעתי עכשיו על ההרס במתחם הנמל, חשבתי גם על כמה תל אביב השתנתה. כנראה רק מזג האוויר מראה עוד את אותה מחזוריות, והירקון עוד גואש לפעמים.

ובעצם, אפילו האקלים השתנה. ככה אומרים.

אז מי אומר שאין חדש תחת השמש? אולי בעצם הכל חדש תחת השמש? (גם כהשמש מאחורי העננים)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s