הלאה, אל המרחב

רוג'ר הוא חתול ביתי למדי, או ככה לפחות אנחנו אוהבים לחשוב. פעמים רבות אפשר למצוא אותו מכורבל על כרית, או על הברכיים שלנו, מגרר ומתלטף. ביתי. אבל האמת היא שבתוך תוכו הוא חיית פרא משהו בין נמר בנגאלי, אריה אפריקני ופומה. אורב, מזנק, משתולל. צייד המשווע אל המרחבים והמישורים. אולי זאת הסיבה שלאחרונה הוא   היה יושב ליד הדלת ומילל.

אין לי מושג מה הכמיהה שרוג'ר פיתח פתאום אל חדר המדרגות ומדוע הוא רוצה להסתובב שם. אולי זאת השכנה מלמעלה שמאכילה את חתולי הרחוב שקוסמת לו, אולי ההבהוב האדום של לחצי התאורה. אבל לא היה לנו שום ספק שהחתול רוצה לצאת ולגלות את העולם.

אני מודה שאני התנגדתי. דאגתי וסירבתי. מה פתאום לתת לרוג'ר לצאת לחדר המדרגות? מה אם הוא לא ימצא את הדרך חזרה? מה אם הוא ילך לאיבוד? מה אם יקרה לו משהו? מה אם השכן מהקומה למטה יבעט בו? מה אם הוא יפגוש חתולים גדולים יותר, או אפילו כלבים?

אבל היא שיכנע אותי שאי אפשר להילחם בטבע של חית הפרא שלו. כמו הורים מודאגים שמבינים שהילד שלהם כבר לא תינוק, פתחנו בשבילו את הדלת. בהתחלה יצאתי אחריו לאחר דקה. מצאתי אותו בקומה למעלה ומייד החזרתי אותו. בפעם הבאה כבר החזקתי את עצמי במקום. אחרי כמה דקות שמענו נקישות עדינות על הדלת.

מאז הוא כבר יצא כמה פעמים לחדר המדרגות. אחרי כמה דקות חזר. חבל לי רק שאני לא נמצא בצד השני של הדלת, לראות כמה הוא חמוד כשהוא רוצה לחזור לדירה ומתרפק על הדלת.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s