אנחנו התחלנו את האש

פחד. מצד אחד תחושה שהעולם מזכיר לך עד כמה האימפריות שבנינו הן רעועות, איך הכל יכול לעלות בלהבות שאין לאף אחד שליטה עליהן. איך הדבר הקטן והנחמד הזה שמנצנץ על גבי נרות חנוכה או מתחת לגחלים בפיקניק יכול להתעצם ולקטול ולאבק את הכל. יש איזה רגע בהיסטוריה האנושית שבו בני האדם הכריזו על "כיבוש האש", היום שבו מישהו הרים לפיד בוער והבין שאפשר לבשל עליו ולהתחמם איתו. היום שבו הפכנו, בזכות הגאונות שלנו, את האש לפיצוי על חוסר בטפרים, פרווה או שיניים חדות. אבל האמת היא שכנראה לא כבשנו כלום.

ומצד שני, זה לא העולם, זה אנחנו. גם אם לא מדובר בהצתה. זה אנחנו שמייבשים וממדברים את העולם שלנו ואת הארץ שלנו. זה אנחנו שלא יודעים לשמור עליו. זה אנחנו שבגללנו לא יורד עכשיו גשם כמו שאמור לרדת בדצמבר. זה רק בגללנו שהעולם לא עוזר לנו.

פחדץ ובאחת בלילה אני מחכה שהיא תחזור הביתה. על הקטנוע וכבר מאוחר, וזה כאילו לא קשור לכלום, אבל פתאום אני יותר מודאג מכרגיל. אתה מקבל תחושה שאתה כל כך קטן אל מול העולם הזה. שדברים יכולים לקרות ואין לך מה לעשות מולם. חוסר אונים. שתחזור כבר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s