מכולת של פעם

כשעברנו לרמת גן, הייתה לנו את ההזדמנות להיפרד גם מההרגל המגונה של הרכישות ברשת AM:PM. טוב, אני מודה שזה היה איפשהו בין הזדמנות לאילוץ – כי החנות הקרובה ביותר של הרשת היא במרחק של רבע שעה הליכה. זה לא פשוט, התרגלנו ל"חנויות הנוחות" שבאמת היו נוחות. נהנו מהמבצעים, נהנו מהמבחר, התמודדנו עם המחירים אבל בעיקר נהנו משעות הפתיחה ומהידיעה שאף פעם ניתקע בלי משהו בבית גם בשבת וגם באמצע הלילה יכולנו לתת מענה לחשקים שלנו למילקי או פרי או פטריית פורטבלו אפילו אם המקרר היה ריק – כי ליד הבית תמיד הייתה הפיצוציה-מכולת הזמינה עם המוכרים המנומנמים.

אז נכון שהחלטנו – ואנחנו אפילו מצליחים ליישם סוף סוף – לרכז את כל הקניות לרכישות גדולות במרכולים זולים,. אבל בכל זאת צריך מכולת בשביל הקניות היומיומיות…

ואז התחלנו להיבהל. שתי חנויות המכולת שהיו ברחוב שלנו התגלו כמעפנות לגמרי. מבחר דל, סחורה שהתיישנה על המדפים ויחס חסר סבלנות. אנחנו באמת לא נורא מפונקים או בררנים, אבל החוויה הייתה ממש לא נעימה. החלב לקראת סיום תוקף, הלחם לא קל ואין רסק עגבניות. ויודעים מה – גם לא היה ממש יותר זול מהאמפם. גם ככה מדי פעם אנחנו קצת סובלים מהמעבר לפרבר, אבל לפחות קיווינו למכולת שכונתית.

ואז – במסגרת טיול בשכונה, במרחק שני רמזורים מהדירה. גילינו את מכולת של פעם.

זה התחיל במראה החיצוני, מסביר פנים וירוק. וגם השם – גרם לי לחשוב על המכולת שהייתה ליד ההורים שלי וכבר איננה. זאת שתמיד הייתי "רושם" בה ופעם בחודש ההורים שלי היו משלמים. קצת היססנו בהתחלה – חשבנו שאולי עדיף לא להסתכן שוב ולהתחיל ללכת לסניף האמ-פם אפילו שהוא רבע שעה מהבית. אבל קרה והיינו באמת צריכים לקנות משהו – אז נכנסו.

קודם כל – היה חיוך. שני החנוונים (בפעם הבאה אני מברר את השם – מבטיח) בירכו אותנו וחייכו. שאלנו אותנו אם אנחנו מהסביבה וניהלו איתנו שיחות קצרות (איזה קפה אנחנו מעדיפים למשל). זה המשיך גם בסחורה – שהייתה גם במבחר משביע רצון ומחירים די סבירים וגם כמה מבצעים שהתאימו בדיוק לדברים שרצינו לקנות.

אבל יותר מהכל מצאה חן בעיני הגישה השיווקית שחזונה – לקוחות מרוצים. הלוואי וכל הלקוחות שלי במשרד הפרסום היו תמיד זוכרים את זה. היה נראה כאילו בעלי הבית למדו את תורתו של סת' גודין ויצרו חווית לקוח נחמדה ומותאמת.

בכל פעם שאנחנו שם שואלים אותנו אם חסרים לנו מוצרים, ועל איזה מוצרים היינו רוצים לקבל הנחות. מייעצים לנו מה לקנות (אפילו אם זה אומר שנקנה פחות או דברים יותר זולים) ועוזרים למצוא את מה שצריך. אנחנו עדיין עושים את הקניות הגדולות ב"מחסני כמעט חינם", אבל בכל פעם שצריך לקנות משהו קטן שחסר – זה נחמד לדעת שאפשר ללכת למכולת של פעם.

והיום – יום חמישי – הגעתי למכולת כי היינו צריכים שישיית מים – והסתבר לי שבכל יום חמישי בעל המקום עורך "הפי האוור" ומכבד בדרינקים (בירה, וודקה ואפילו וויסקי). שתיתי רק קצת טובורג, וניהלתי שיחה קצרה, אבל זה שלח אותי ישר הבייתה לכתוב את הפוסט הזה ולהמליץ לכל מי שגר באיזור לבחור את המכולת של פעם בתור המכולת השכונתית שלו.

ארלוזרוב 49 ברמת גן. ביום חמישי הם נותנים דרינקים ויש להם גם כרטיס מועדון.

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מכולת של פעם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s