אנשי התשע בבוקר

במכון הכושר שבו אני מתאמן, ביטלו את שיעור הספינינג של 7 בבוקר. גיליתי את זה יום אחד אחרי שהצלחתי לגלגל את עצמי מהמיטה. בהתחלה לא כל כך שמתי לב – זה לא כל כך קל לשים לב לדברים בשבע בבוקר. נכנסתי לחדר הספינינג, הנחתי את המגבת שלי על אחד ממכשירי האופניים-שלא-מגיעים-לשום-מקום, ורק אז, כשהבטתי סביבי, פתאום הבנתי שאין שם אף אחד.

ניסיתי לברר (שוב – לא דבר קל לעשות לפני שמתעוררים), מה קרה – והסתבר לי שזה לא משהו חד פעמי. פקידת הקבלה אמרה שזה בגלל חוסר היענות – פשוט לא מספיק אנשים הגיעו. אני לא יודע אם זה נכון (בכל זאת, היו איזה עשרה מפדלים בכל שיעור), או שסתם לאף אחד ממדריכי הספינינג שלהם לא בא לקום בשעה כזו – אבל מה שהטריד אותי יותר היה המשפט הבא שלה – "יש שיעורים בתשע בבוקר אם אתה רוצה". הבטתי במערכת השעות של המכון (גרייט שייפ, אגב), וראיתי שאכן – לא פחות מארבעה שיעורי ספינינג בתשע בבוקר.
"ואליהם כ-ן מגיעים אנשים?" שאלתי בתדהמה?
"כנראה שכן", אמרה פקידת הקבלה ומשכה בכתפיה.

אני כנראה לא אזכה לראות את זה עצמי בשביל לאמת את העניין, כי איך לעזאזל אפשר להגיע לחדר הכושר בשעה תשע?

שלא תבינו לא נכון – אני רחוק מלהיות חקלאי שקם לחלוב את הפרות עם הזריחה. אני בטוח שיש לא מעט מהקוראים שלא מבינים אפילו איך אני מספיק להגיע לחדר כושר ב6:30 או שבע וזה מובן לחלוטין. רובנו אנשים עובדים, שצריכים להיות במשרד שלהם בשעה 8:00 או מקסימום 9:00. וגם אם יש לנו טיפה יותר זמן אז יש לא מעט דברים לעשות – כמו לשתות קפה, לקרוא עיתון או אפילו לצחצח שיניים.

מי שהולך לשיעור ספינינג בתשע בבוקר מסיים את השיעור בעשר. לאחר מכן הוא צריך להתקלח וגם לאכול משהו עם פרוטאינים. אין שום דבר שמחכה לו לאורך היום? ילדים לקחת לבית הספר? לימודים? עבודה? סידורים בבנק?

נכון, אפשר להסביר חלק מהנוכחות בפנסיונרים – שבאמת חיים כמו שצריך את החיים – אבל כנראה שהם לא היחידים.

האמת היא שאני רואה אותם פה ושם. כשאני יוצא מהמשרד. יושבים בבית הקפה באבן גבירול באמצע היום. אני לא יודע להגיד בדיוק מה הם עושים – אמנים, עצמאיים, יזמים או בוהמיינים – אבל הם שם. בעיר. הם אותם אנשים שיכולים לקבוע עם הטכנאי של הכבלים שיגיע בין 10:00 ל-16:00, או להספיק להגיע לסנדביץ של איציק ורותי לפני אחת בצוהריים. האנשים שלא צריכים לדחות את הסידורים והקניות ליום שישי, לא צריכים מטפלת או צהרון בשביל הילדים ולא אכפת להם לצאת עד מאוחר באמצע השבוע. הם האנשים שבשבילם בנדיקט מציעים את ארוחות הבוקר לאורך כל היום.

תמיד ידעתי שהם שם, אבל רק עכשיו, אחרי שמונה שנים של מגורים בתל אביב,פתאום הבנתי. כנראה שבסביבה הספציפית שלי, או לפחות בטווח הרלוונטיות של חדר הכושר שלי. הם הרוב. שיעורי הספינינג מתוכננים כך שיהיו נוחים עבורם. מה שאומר שאולי הם גם נראים טוב יותר מרובנו.

מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “אנשי התשע בבוקר

  1. שמע
    זה אכן מוזר, ופלאי.. אני רואה אותם כשאני משוטט בתל אביב ב11 והם יושבים בבתי הקפה 🙂
    אני מניח שלא כולם בין עבודות כמוני, לך תדע מה הקטע שלהם.
    אבל זה מעורר קנאה.

    אהבתי

  2. מצד שני – יש אנשים שמוצאים זמן לכתוב בלוגים… אז אתה יודע…

    ושוב אתה משוטט בתל אביב ב-11:00 ולא נפגש איתי לצהריים?

    אהבתי

  3. כשהתחלתי להיות עצמאית ולעבוד מבתי קפה הופתעתי באותה מידה לגלות שבתי הקפה והרחובות מלאים אנשים באמצע היום.
    הניחוש שלי ממה שראיתי בינתיים הוא – סטודנטים, עצמאים, אנשים שעובדים במשמרות, וכרגע העיר מלאה גם בתיכוניסטים בחופש ובילדים בחופש עם האמהות הסובלות שלהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s