בשבוע אחד ראיתי את שתי הפנים של עולם הפרסום.
שניהם הוצגו באופן גאוני ומלהיב בשני סרטים ששכרתי באוזן –
האחד- Art&Copy סרט תיעודי על תעשיית הפרסום בארה"ב. סרט שמציג את המוחות הקריאטיביים הגדולים, את ההברקות שהם הכניסו לעולמנו, האופן שבו יצרו את הבידור, האמנות והחוויות שאנחנו קוראים להם פרסומות.
מבחינות מסוימות, העובדה שהסרט מציג תהליכים פרסומיים שרובם התרחשו בשנות ה-70 וה-80, יוצרת מיצג קצת אנכוניסטי שנראה זר לעולם הציני ורווי המסרים של היום.
עם זאת, ההצצה לתהליך החשיבה, לפיצוח ולמעוף שמוצגים בסרט, היו ללא ספק מעוררי השראה.
הסרט השני – 99 פרנק – הוא סרט עלילתי (מבוסס על ספר שנקרא בעברית 69.99 – כמחירו לצרכן). הסרט הוא הצגה תזזיתית וקליפית של סוחרי ה"למה אתה זקוק לכל המוצרים האלה". יש בו הרבה מאוד ביקורת על תרבות הצריכה ועולם השיווק והפרסום, אבל נדמה לי שבין השורות – יש בו בעיקר ביקורת על סגנון חיים, על חוסר איזון בין פנטזיה לעולם האמיתי ועל תחושת כח מפורזת שנובעת מהיכולת "למכור הכל". אני מודה שהחיים הזוהרים והנוצצים שמוצגים בסרט הם לא משהו שראיתי בשום משרד פרסום שעבדתי בו עד כה, אבל לתשוקה הגדולה לפרסום ולסדרי העדיפויות הקלוקלים שמציג אוקטב – גיבור הסרט – יש נוכחות לא מעטה גם בביצה שלנו כאן.
אני חושב שאני צריך להמליץ לכולם – ובמיוחד למי שעובד בתחום הפרסום – לראות את שני הסרטים האלה. הראשון כדי לקבל השראה לדברים שאנחנו יכולים לעשות עם קצת יצירתיות. בניגוד לאמנות – שבה אין דבר כזה שאין דבר כזה – היוצרים של עולם הפרסום עובדים במסגרת שבה יש "נכון ולא נכון". יש דברים שמצליחים ודברים שלא. זה הופך את מלאכת היצירה למורכת הרבה יותר – ועם זאת להכרחית. הסרט קורא לצופים לשבור את מסגרת החשיבה, לתת דרור לעט הכותבת ולחפש את הפתרונות במקומות הכי לא צפויים.
ולעומת זאת – הסרט השני חשוב בדיוק כדי להכניס אותנו לפרופורציות. להיות עם הרגליים על הקרקע, להבין שגם התחום הזה הוא בסך הכל מקום עבודה. יש עדיין דברים בחיים שאי אפשר לקנות או למכור ולא כל חלום שאנחנו מייצרים בפרסומת הוא באמת משהו שצריך להאמין בו.
לכו תראו. יש את שניהם באוזן השלישית.
מייבש ביצות 