סיפור נודד

אני סבור, בדרך כלל, שספר משומש הוא טוב יותר מספר חדש. אולי זה אוזני החמור, אולי זה הצהבהבות או הדפים שנשארים במקום עם הפתיחה ולא נאבקים איתך להיסגר. אולי זו פשוט התחושה שמישהו קרא את זה כבר.

הספרים שהכי אהבתי היו אל של אבא שלי – כי הם תמיד היו מלאים בהערות שוליים מעט נובע כחולה, קטעי עיתונות שהודבקו בכריכה הפנימית, זוהר של טוש מדגיש רמז לי לאיזה קטעים כדאי לשים לב במיוחד ומהדקי נייר צבעוניים חרצו את הספר בדיוק במקומות שכדאי לפתוח אותו לקריאה חוזרת.

לא מזמן קראתי פוסט יפה על הספרים האלקטרוניים כדוגמת קינדל, Ipad ודומיהם, ליאת דיברה שם במיוחד על החוויה החושית שמלווה ספר שנעדרת ממוצר האלקטרוניקה הקרים. וזה לא שאני לא אחמוד לי איזה מוצר כזה ברגע שאוכל להשיג אותו – אבל אני מודה שהקטע הזה, של לדעת שמישהו כבר קרא את זה קודם, יהיה חסר לי.

לפני שבועיים עשינו בבית סדר בספריה (טוב – בעיקר היא עשתה), ניקתה את האבק מעל הספרים הישנים ואפילו מאלה שהם פחות ישנים. מצאנו כמה כפילויות (למשל – רומן רוסי), ואני נזכרתי ב-8(!) ספרים שהשאלתי לאנשים אחרים ולא חזרו אלי.

יש לי רגשות מאוד מעורבים כלפי הספרים האלה. מצד אחד – לפעמים חסר לי אולי לחזור ולקרוא בהם. מצד שני יש משהו נחמד בתחושה ש"העברתי אותם הלאה". אולי עם הערך המוסף שלי בפנים, עם הקפלים הנכונים וכתם של טיפת קפה על הפסקה שקראתי שלוש פעמים כדי להתעמק בה. גיליתי שאחד האנשים שהשאלתי לו את הספרים אפילו שכח שהם שלי והעביר אותם הלאה. קצת כעסתי, אני מודה. אבל בכל זאת – זה נותן לי אפשרות לחשוב שעכשיו אלה ספרים עם ערך מוסף.

יש אתר מגניב שנקרא "book-crossing" הוא לא תפס לגמרי בארץ למרות שיש לו כמה נאמנים גם כאן. הרעיון הוא שאחרי שאתה מסיים לקרוא ספר אתה מדביק עליו מדבקה של "לא הלכתי לאיבוד" משאיר אותו במקום ציבורי וכותב באתר איפה הוא נשאר. עכשיו הספר הזה הוא רכוש הציבור. כל אחד יכול לקחת אותו ולהשאיר במקומו ספר אחר (או לא). אני באמת חושב שאם יש משהו שראוי לשתף בו זה ספרים.

תוך כדי סידור מדפי הספרים היא מצאה שלושה ספרי מדע בדיוני קלאסיים שלא שמעתי עליהם. היא סיפרה לי שאחיה הגדול העביר אותם אליה עם הקדשה. עברו שבועיים ואני עכשיו מסיים את השלישי.

ובצד השני שלי המיטה – היא מסמנת את הקטעים שהכי מוצאים חן בעיניה בעיפרון בתוך הספר שהיא קוראת עכשיו ושאני מתכנן עליו אחריה – נותנת לו את הערך המוסף הזה שהיה בספרים של אבא שלי.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, היא, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סיפור נודד

  1. ליאת הגיב:

    לייקי לייק 😉

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s