מקום טוב לאכול

רד בורגר נסגר. כשעברתי לגור באבן גבירול, ממש על הפינה של כיכר רבין דווקא חשבתי על הבורגר ראנץ. שהיה לי מתחת לבית. אבל חלפו רק כמה ימים עד שגיליתי את רד בורגר. הייתי עדיין סטודנט עם סדר יום לא מחייב במיוחד, מה שאיפשר לי לראות סרטים בוידיאו לתוך הלילה וגם לצאת בשלוש לפנות בוקר ולאכול המבורגר. כך שזה היה די מושלם שליד הבית שלי, בפינת מאנה היו ההמבורגרים הכי טובים שהכרתי.

טוב. אולי זה טיפה מוגזם. בכל זאת – יש את מוזס וכאלה. אבל בכל מה שקשור לעלות-תועלת, אין ספק שרד בורגר היו מושלמים. יש קטע שאני מאוד אוהב בספרות זולה כשוינסנט וגה מזמין מילקשייק בחמישה דולר רק בשביל להבין איזה מין מילקשייק מוצלח זה שהוא עולה חמישה דולר. הוא מקבל את המשקה, שותה ממנו ומגיב באופן הבא. "המילקשייק הכי טוב ששתיתי בחיים שלי. חתיכת מילקשיייק מצויין. לא שווה חמישה דולר – אבל עדיין מילקשייק מעולה". ככה גם אני מרגיש בדרך כלל לגבי המבורגרים במסעדות המבורגרים – ממש טובים, אבל לא שווים את ה-40 או 50 שקלים שהם עולים, כשאפשר היה ברד בורגר לקבל המבורגר מוצלח למדי ב-20 ש"ח. (היו ימים שזה היה גם פחות).

זה גם היה נחמד כי אני חושב שזה היה אחד המקומות הבודדים שהכירו אותי. הלכתי לשם מספיק כדי שיזהו אותי בשם ואפילו ידעו מה אני אוהב מבחינת רטבים וכאלה. גם לא הייתי צריך לקבוע עם אף אחד (למרות שמדי פעם זה בהחלט היה נחמד לחלוק), הדלפק איפשר לי לשבת שם לבד, עם עיתון או מול הטלויזיה – ולהנות מההמבורגר בשעות שהכי התחשק לי. לדבר עם הגרילרים או שמוליק בעל המקום ואפילו עם סתם מישהו אקראי שהתיישב לידי.

רוב הזמן היה נראה שהעסק די הצליח – הבורגר ראנץ שהיה בפינה כבר נסגר (זה גם עניין די עצוב אגב – אני חושב שזה הבורגר ראנץ הראשון שהכרתי בחיי ואולי אפילו ההמבורגר הראשון שאכלתי, בערך בגיל 6 כשאבא שלי לקח אותי לקנות את ארבעת המינים בכיכר מלכי ישראל) וגם המקדונלדס שהיה שם בפינה. אמנם נפתח מתחרה ראוי אחר – המג'יק בורגר שעדיין מכדרר קציצות, אבל האמת שנראה שיש בעיר הזאת פחות ופחות גרילרים פשוטים טובים ועממים, ויותר מדי מסעדות שהופכות את ההמבורגר למנת שף יקרה ופלצנית. (שוב – השרימפבורגר של גוצ'ה מצוין, אין תלונות), אבל תמיד היה נחמד שיש גם את רד-בורגר. לחזור אליו גם בלי להזמין תור ובלי להכאיב לאוברדראפט.

אני מודה שבשנים האחרונות כבר הלכתי הרבה פחות. עם הסוכרת אני משתדל לאכול יותר בריא ועם סדר היום שלי זה כבר לא פשוט לקפוץ לבלוס באמצע הלילה. אבל פה ושם, בעיקר אחרי מפגש עם חברים בשופטים, הייתי עוד פוקד את המקום ועדיין היו זוכרים את שמי. אפילו שהייתי מגיע "פעם ב…".

בשבת האחרונה עברנו שם וגילינו שהמקום סגור. שלט קטן מודפס על A4 היה תלוי והודיע שהיה כבר הערב האחרון. וקצת הצטערתי שלא יצא לעשות עוד איזה ביקור חטוף אצל שמוליק, להמבורגר השף עם טבעות בצל. אבל היו שנים טובות וטעימות.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה עירוניות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s