למען המדע ולמען הרייטינג

בתור סטודנט לפסיכולוגיה, מכריחים אותך להשתתף ב-15 שעות ניסוי בתור נבדק – את הניסויים עורכים בדרך כלל סטודנטים לתואר שני עם יצר התעללות בלתי מדוחק, זכרונות מהניסויים אותם הם עצמם עברו וגם יצר נקמה.

אמנם רוב הניסויים הם למלא שאלונים, אבל מדי פעם יש משהו קצת יותר אכזרי. אני למשל עד היום מפחד לגעת בגבינה צהובה בגלל הסיכוי שהיא מחושמלת. תמיד שעשע אותי גם שרוב הידע שיש לפסיכולוגים על המוח האנושי ועל האנושות ודרכי ההתנהגות בכלל מבוסס על כמה חננות שהלכו ללמוד את זה "כי אני נורא טובה להקשיב לאנשים ואני נורא רוצה לעזור להם ולהבין מה גורם להם להרגיש עצובים" ועל כמה חסרי אופי שהחליטו שפילוסופיה זה מסובך מדי ובהנדסה יש מספרים. שלא לדבר על זה שלכולם יש את תסמונת הסטודנט לפסיכולוגיה והם הרי ממילא מאבחנים אצל עצמם כל מחלת נפש אפשרית (היחידה שלא גיליתי סימפטומים עבורה זה סינדרום לחץ פוסט טראומטי – חוץ מזה יש לי הכל).

בכל אופן, נכון שהיום יש ועדות אתיקה ואמנת הלסינקי שמגדירה מה מותר לעשות לסטודנטים שנה א' ומה אסור אבל פעם זה לא היה ככה. ולרוב הסטודנטים לפסיכולוגיה יש חרדות מניסויים קלאסיים עליהם לומדים כבר במבוא – הניסוי של מילגרם בו נבדקים הורו לחשמל סטודנטים לפסיכולוגיה ועשו את זה ביותר מדי התלהבות וגם הניסוי של פיליפ זימברדו.

האחרון תמיד עניין אותי במיוחד. מדובר בניסוי בו סטודנטים לפסיכולוגיה חולקו לסוהרים ולאסירים ולמרות שאף אחד לא הכריח אותם – התחילו להתנהג זה לזה ברשעות ומלאו את התפקיד – האסירים הפכו צייתנים ואומללים והסוהרים הפכו עריצים ואכזריים. אפילו זימברדו עצמו התחיל להתנהג כמו מנהל הכלא. לאחרונה התלהבתי לגלות שקטעים מהניסוי נמצאים ביו טיוב – ראו לפניכם.

יש אנשים שנמצאים בשוק מהצייתנות שבה הסטודנטים נכנסים לתפקידים למרות שלכאורה הם יכולים לפרוש בכל זמן שהם ירצו. אני אישית יכול להסביר את זה בקלות – נורא קשה למצוא מספיק ניסויים בשביל למלא את ה-15 שעות שאתה חייב לעשות, אז לפרוש באמצע? בגלל שמישהו הכריח אותך לעמוד קצת בדום?

אבל כאמור – מאז האקדמיה חזרה למוטב, והוחלט שגם למען המדע לא ראוי להתעלל בנבדקים בצורה כזו, בין אם הם עושים את זה בהתנדבות או בין אם זה בשביל שיום אחד הם יוכלו לעשות את זה לאחרים כשהם יהיו סטודנטים לתואר שני. היום הניסויים מכילים כאמור בעיקר שאלונים כמו הכתמי רורשך שבמערכון החמישיה הקמארית. והתאכזרות פסיכולוגית כזו סרה מן העולם.

לפחות ככה חשבתי עד שראיתי את הפרומואים של האח הגדול. את החלוקה לעניים ועשירים, לשוטרים וגנבים וכן – גם לאסירים וסוהרים. אני לא אוהב להצטדק, ובידור זה חשוב, אבל אף אחד לא חושש מהרגע שבו נתחיל לירות לאנשים ברגליים ולהגיד להם לרקוד רק כי ישעמם לנו?

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “למען המדע ולמען הרייטינג

  1. היתה לי הרגשה לאן אתה הולך עם הפוסט הזה, או לפחות אמרתי לעצמי בלב שהריאליטי של היום זה הניסויים בבני אדם החדשים.
    לא רק האח הגדול. מה עם היפה והחנון? עם הישרדות?
    שמים אנשים בסיר לחץ ומגבירים את האש. אף אחד לא אמור להגיע לסף רעב, להתמוטט רגשית, או לעבור ניתוחים פלסטיים (ראיתם "הברבור"?) בשביל הבידור שלנו.
    או לפחות ככה אני חושב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s