הלו?

שלושה ימים הייתי בלי טלפון סלולרי. הוא נשכח בירושלים.

שלושה ימים לא הייתי זמין. שלושה ימים הייתי צריך לחפש אלטרנטיבות בשביל להישאר בקשר. לשמוע הודעות, לקרוא מיילים, צ'אטים. כמעט קניתי טלכרט.

חשבתי שיהיו לי תובנות עמוקות אחרי שלושת הימים האלה. אולי על החברה המודרנית שמשעבדת אותך להיות דרוך וזמין כל הזמן. אולי על החיים ב"אי הבודד" ללא תקשורת. האמת היא שפשוט דיברתי עם יותר אנשים באמצעות הפייסבוק. והצלחתי גם ללמוד כמה מספרי טלפון בעל פה – מה שלא כל כך קורה כשאפשר פשוט להכניס אותם לזיכרון.

עם זאת, הבעיה שעדיין לא הצלחתי לפתור – איך לעזאזל אנשים הצליחו להיפגש אחד עם השני לפני שהיה להם טלפון סלולרי?

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, חברה וקהילה, שגרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הלו?

  1. Yuval Adam הגיב:

    זה היה כל כך פשוט.
    קובעים מקום ושעה, ואז פשוט מגיעים לשם כי אין ברירה.

    הבעיה היא היום כשיש סלולארי ואנחנו מרשים לעצמנו לזרום, ולאחר, ולשנות, כי אפשר.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s