פריטה

כשחזרה מהודו קניתי לה מתנה – גיטרה.

האמת שאני אף פעם לא הצלחתי כל כך לנגן בעצמי. כמה פעמים נסיתי כשהייתי בתיכון – אפילו הייתה לי גיטרה משל עצמי שרק לפני שנתיים-שלוש מסרתי אותה. היו לי ספרים וחוברות והכל. אבל השתעממתי, לא תירגלתי מספיק ולא כל כך הצלחתי. אולי הבעיה הייתה שהטעם המוסיקלי שלי בתיכון היה קצת מעפן (עד היום אחד השירים הבודדים שאני יודע לנגן זה "ערב של שושנים" )

גם לה זה לא בא כל כך בקלות בהתחלה. היא ניסתה ללמוד לבד. ופה שם נתקלה באקורד מסובך או פריטה קצת מורכבת. אבל בניגוד אלי – היא לא התייאשה. קבעה לעצמה שיעורים עם מורה פרטית פעם בשבועיים כדי שתסביר לה את מה שקשה להבין לבד. והיום – זמן קצר מאוד אחרי שהתחילה להתאמן – היא כבר פורטת במיומנות את "let it be" ו"knocking on heaven door".

ולי לא נותר אלא להתרשם -אול זה אני –  אני ניחן בתהלבות גדולה – אבל כושר התמדה מועט. לפעמים אני ממש מקנא ביכולת הזאת שיש לה – לסמן מטרה, לרצות אותה – ולהשיג. בכל מקום שבו אני אולי הייתי מוותר, ומסביר לעצמי ברציונליות מופלאה למה אני מקבל את ההחלטה הנכונה, היא תתעקש ותיאבק. אפילו אם זה יהיה מפחיד או מתסכל או קשה.

מצד שני, יכול להיות שפשוט אין לי כישרון מוסיקלי.

בכל אופן, בזמן שאני נהנה מהנגינה שלה, נזכרתי בתקופת הצבא. היה לי חבר טוב ששירת איתי והיה מנגן מדהים. אבל חוץ מההנאה שבמוזיקה שלו, הוא גם היה חבר טוב. בחודשים הראשונים אחרי השחרור עוד נשארנו בקשר. למרות שהתראנו פחות. הוא התחיל ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים ופתאום זה היה נורא רחוק מהדירה שלי בתל אביב. ואולי גם זה משהו שמעיד על יכולת ההתמדה שלי – בסופו של דבר המשכתי הלאה, מסביר לעצמי שזה טבעי וחברים באים והולכים.

בכלל לא נשארתי בקשר עם חברים מתקופת הצבא. רכשתי חברים חדשים בזמן הלימודים. אבל עכשיו אחד גר ברחובות, אחר בקצה רמת גן. לאחר יש ילד ועוד מעט לעוד אחד יהיה ילד. ופתאום כולנו עסוקים או רחוקים.וכל מפגש נהיה עניין מאוד מסובך.  ואני צריך רק לקוות שאני לא אתייאש ואוותר על זה – כי אחר כך, אחרי שחולפות כמה שנים זה ממש מבאס להיזכר בחברים שהיו ואתה לא ממש יודע מה קורה איתם.

חוץ מזה כדאי להישאר איתי בקשר, יש לי חברה שמנגנת בגיטרה. זה מצויין בקומזיצים.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, היא, חברים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פריטה

  1. יחזקאל הגיב:

    גם אני מוצא שקשה לשמור קשר עם חברים מתקופות אחרות. זה עובד יותר טוב בעידן הטוויטר והפייסבוק, או עם חברים שכותבים באותם פורומים שאני כותב בהם, כי, מה לעשות, החוויות המשותפות או השיתוף בחוויות בדר"כ הן שיוצרות את הקשר הזה שנקרא חברות.

    אהבתי

  2. Yuval Adam הגיב:

    ראשית, חבר שבקשר רק בפייסבוק או בטוויטר, וגר קרוב יותר מבלגיה, לא יישאר חבר הרבה זמן. אני חושב שזה נורא כשאנשים מרשים לעצמם להזניח ככה חברים.
    ודיר באלאק אתה מתייאש.
    כולה רמת גן. 🙂

    אהבתי

  3. הי אתה יכול להעזר בבלוג בחתימה שלי יש שם כמה טיפים טובים לפריטה בגיטרה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s