מאחורי דלתיים סגורות

 אזהרה – הפוסט להלן מתאפיין בעולם תוכן שלא כולם יכולים להנות ממנו. ראו הוזהרתם.

כשהייתי ביסודי, למישהי שלמדה איתי היה בבית מכשיר טלפון בשירותים. אני זוכר שבפעם הראשונה שראיתי את זה, חשבתי שזה רעיון לא רע ואפילו די מרשים. בסך הכל – מה עושים כשהטלפון מצלצל ואתה לבד בבית ובאמצע קקי? רצים מהר בשביל לענות? בשלב ההוא עדיין לא היו טלפונים אלחוטיים בכל בית ובטח שלא סלולריים. אבל גם חידושים כמו כוכבית 42 לא היו זמינים, ובקושי מזכירה אלקטרונית.

אבל השנים חלפו, ואני זוכר את הפעם הראשונה שבה דיברתי עם מישהו והבנתי שמהצד השני של הקו עסוקים ב"מספר שתיים". האמת שהגילוי ה"מרעיש", התרחש לקול צלילי הניאגרה שחלחלו אל התודעה שלי בהתנפצות – האיש שאיתו דיברתי חירבן. במשך דקות ארוכות של שיחה הוא "הטביע חותמו", "היה בישיבה מכרעת", "השקיע יגונו", "תרם משקעים", "התפנה", "האכיל את האסלה", או איך שאתם לא רוצים לקרוא את זה – שום ביטוי לא יהיה מכובס מספיק בשביל למחוק את הטראומה.

מאז אני מקפיד להזהיר את מכריי – אני לא רוצה להיות אתכם שם. זה בדיוק המקום שבו אנחנו יכולים להציב את הגבולות בינינו. התקשרתי ואתם בשירותים? אל תענו. ממש צריכים? תתאפקו. לא יכולים להתאפק? אני מוכן לחכות.

דווקא יש הרבה דברים שאני מוכן לקבל שאנשים עושים בשירותים – קוראים עיתון (עושה את זה בעצמי די הרבה), אוכלים (זה אני דווקא לא עושה, אבל כל אחד ועולמו הוא), מהרהרים בסוגיות הרות גורל. כל עוד הם מורידים את המים אחר כך – אין לי בעיה.

לעומת זאת, כאשר אתם מדברים בטלפון מתוך השירותים, זה כבר לא משהו שאתם עושים בינכם לבין עצמכם. אתם מכניסים אנשים אחרים לתוך הסיטואציה. וזה גם בסדר – כל עוד זה לא אני.

לפני כמה זמן אבל, קרה מקרה שהמחיש לי שאולי בכל זאת כדאי לקחת איתי מכשיר טלפון כשאני נכנס לשירותים. מישהו מהסטודיו במשרד שלי, נכנס להתעסק בעיניו שם בפנים – כשהדלת נתקעה.

זה היה די מאוחר כבר, ולגרפיקאי לא היה מכשיר טלפון איתו. לא נותרה לו ברירה אלה לדפוק על דלתות התא הקטן, לצעוק ולהתמודד עם הקלסטרופוביה.לקח הרבה זמן עד שזה עזר.


מאז תלוי אצלנו במשרד שלט קטן בכניסה לשירותים – "קח איתך את המכשיר הסלולרי. מניסיון."
לפחות אני מבטיח לכם, שאפילו שיש לי לפטופ – אני לא אכתוב את הבלוג שלי מתוך השירותים. כמו שאמרתי, זה הכל עניין של הצבת גבולות.

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “מאחורי דלתיים סגורות

  1. מסכימה, חוץ מ"לאכול בשירותים"-אבוי!
    אני גם לא חושבת שאם אתה מתקשר למישהו שנימצא בשירותים, ומי שעונה יעדכן אותך בזה, עדיף לומר שהוא "עסוק" או "במקלחת" ויחזור אלייך 🙂

    אהבתי

  2. לימור – זה לא שאני אוכל בשירותים בעצמי, אבל שמעתי על כאלה (מזכיר לי את הפרק בסיינפלד שקריימר מבשל במקלחת).

    אני כן זוכר ימים חמים בצבא שבהם להגיע לשירותים עם פחית שתיה קרירה היה תענוג וחטא מתוק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s