האביב של פראג הקטנה

האביב של פראג

ה-20 לאוגוסט 1968 זה בדיוק עשר שנים לפני שנולדתי. לא הייתי כאן כשאלפי טנקים של ברית ורשה פרצו לצ'כוסולובקיה בדרכם לעיר הבירה, תוך כדי דריסת הליברליזם והאנושויות.

תמיד סיפרו לי שפראג היא אחת הערים היפות באירופה. המון זמן שאני חושב לנסוע לבקר שם (למעשה – מאז הצבא), אבל טרם.

האביב של פראג הקטנה

"פראג הקטנה" היא מסעדה/פאב באלנבי – לא רחוק מ"כיכר מגן דויד". יש בה מבחר עשיר של בירות אירופאיות (בירות במילרע) ותפריט מסורתי משמין ונפלא. עד היום ביקרתי בה פעמיים.

בפעם הראשונה, הלכתי עם חברים מהעבודה וכמעט שמאוד נהנתי. למה כמעט? אמנם הבירות באמת היו מצויינות, והאוכל המאוד לא בריא היה מצויין לא פחות, והברמן (אם קלטתי נכון, יואב שמו) זיכה אותנו בשוטים נדיבים של בחרובקה, אבל אז, בערך באחת עשרה בערב, שעה שכבר הייתי מאושר מאלכוהול והרינג, פתאום הוצתו להן סיגריות במושבים על הבאר, אלה שהיו צמודים אלי.

הרגשתי איך הטעם העסיסי של האוכל הולך ומתחלף במליחות האבקתית של העשן. ממש מעלי – היה תלוי בבושה שלט "אסור לעשן" ושלט אחר הגדיר את איזור העישון במתחם אחר של המסעדה. בנימוס וביישנות שאלתי את הזוג המעשן שלידי שבדיוק היה עסוק בשיחה עם הברמן על מוזיקה, אם הם יכעסו עלי נורא אם אני אגיד שהעישון מפריע לי. הם עשו פרצוף וזזו כיסא אחד הצידה – לא ממש מהלך שיעזור לחצוץ ביני לבין הערפיח שהם מייצרים.

המשכתי לבלוע את העלבון ואת העשן – אלא שאז הפך המצב לגרוע יותר – הברמן הדליק בעצמו סיגריות – אחת לעצמו ואחת לאחת המלצריות. וזה אחרי שבודאות שמע אותי מצהיר שזה מפריע לי (ובכלל – גם אם לא הייתי אומר כלום – היה שלט תלוי! שהמקום תלה בעצמו! שאסור לעשן!).

כשקמנו לצאת דווקא השארתי טיפ יפה, אבל בכל זאת פרקתי את התחושות שלי בפניו. הסברתי לו שאמנם מאוד נהנתי אבל עכשיו אני חוזר הביתה עם טעם רע ועם ריח רע לא פחות. הוא מלמל משהו על זה ש"ככה זה, אנשים אוהבים לעשן עם הבירות שלהם וזה לא ישתנה". לא הייתי בפראג, אבל אני יודע שזה לא חובה שזה יהיה ככה. ראיתי בלונדון.

היא תמיד אומרת שאני רק מעניש את עצמי בזה שאני לא הולך למקומות שלא אוכפים את חוקי העישון, אבל מה אני אעשה? אתבע? עברו מספר ימים והחלטתי ללכת לנסות שוב עם חבר אחר.

היה כיף גדול.  ההרינג היה ממש נחמד והבירות הצ'כיות מעולות. הברמן (אחד אחר הפעם, בשם דניאל) שוב פירגן לנו בבחרובקה, וכשהוא רצה לעשן, הוא ביקש סליחה לרגע והלך לאיזור העישון. כנראה שאפשר.

האביב של פרג

חשבתי שאצטרך לותר השנה על אוזני המן – אבל בבליקר בייקרי יש אוזני המן עם פרג ובלי סוכר – במיוחד לסוכרתיים. לאחרונה אני מרגיש שממש כל העולם בעדי. אפילו אחרי איזה שבוע כבר נגמר החורף ונראה שכבר אפשר לקרוא לזה אביב.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וקהילה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על האביב של פראג הקטנה

  1. רון אלמוג הגיב:

    אני חושב שהתכוונת ל"מלעיל"

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s