מילים מילים

בדרך כלל אני די מרוצה מזה שיש לי בבית HOT ולא YES, כששמעתי על תוכניתו החדשה של ירון לונדון "לונדון פינת בן יהודה", קצת הצטערתי שלא אוכל לראות אותה, אבל אנשים טובים דאגו להעביר לי את שני הפרקים הראשונים.

 מה אספר לכם?  (ולא פחות חשוב – באילו מילים עבריות אשתמש…), את ירון לונדון תמיד אהבתי ובמיוחד אני אוהב לראות אותו עושה דברים בהתלהבות, הצפיה בשני הפרקים הותירה אותי לא רק עם צקצוקי הנאה, אלא גם עם הרבה מאוד חומר למחשבה.


באופן אישי אני מאוד אוהב מילים. אם הייתי בוחר את תחומי הלימודים שלי רק על פי מה שמעניין אותי, כנראה שבמקומות הראשונים היו היסטוריה ואחר כך בלשנות. אני מסוקרן מהתפתחות של שפה, ממשמעותה ומההשפעה שלה על החברה.

אחד הקורסים המעניינים ביותר שהשתתפתי בהם באוניברסיטה היה "יחסי שפה וחשיבה" של ד"ר דניאל דור (שהוא מעין קורס המשך לקורס הבסיסי שהוא מעביר: "תקשורת, לשון וחברה"). בקורס נפרסו תיאוריות הנוגעות לאפשרויות בהן משפיעה השפה על הכלים הקוגניטיביים שלנו – ובעצם נוגעת במשמעות שיש לשפה כמגשרת בין תרבות קולקטיבית לבין עיצוב האישיות שלנו. אגב – זה לא נכון שלאסקימוסים יש 100 מילים לשלג. יש להם רק ארבע.

עדיין – יש דוגמאות רבות שממחישות כיצד איך שאנחנו מדברים משפיע על איך שאנחנו חושבים.

לכן הנקודה שהטרידה אותי במיוחד מתוך התוכנית של לונדון, לא הייתה דווקא השגיאות שנעשות בעברית. יש לי גם המון דוגמאות ל"שגיאות" שסותרות את האקדמיה אבל בעצם ממחישות את השפה שנבנית מ"הרחוב" והעם. אפילו יו"ר האקדמיה ללשון העברית שלונדון ראיין הסכים איתי בנקודה זו. זה בסדר לטעות בשפה.

מה שכן צריך להטריד את כולנו – הוא אוצר המילים הדל שאותו הפגינו המראויינים – בעיקר הצעירים. וזה נובע בדיוק מכך ששפה משפיעה על החשיבה. מה אפשר להגיד בכלל – כשאין מילים?

זה אולי משעשע, אבל האמת היא שכשלא מכירים מילים, לא מכירים ניואנסים (או דקויות, אני אנסה בעברית), לא יכולים להרחיב אופקים, קשה לחשוב בצורה מופשטת. קשה יותר להגות, להרהר, לתאר, להגדיר, להמחיש, לסבר.

אני מרגיש את זה כל הזמן בעבודה שלי. כמה זה חשוב להרחיב כל הזמן את מגבלות השפה. דיברתי פעם עם מישהי שאני מאוד מעריך בתחום הפלנינג והיא אמרה לי שלכתוב בריף קריאטיב זה משהו שנידון מראש לכישלון – כי זה ניסיון להעלות רעיון מופשט על הכתב, ומטבע הדברים כשאתה כותב משהו מופשט אתה מגביל אותו.

זה נכון לגמרי – אבל ככל שאתה יודע להגיד יותר, כך הגבולות הללו רחבים יותר. סיכמתי איתה בזמנו שאולי צריך למצוא משוררים שיכתבו בריפים במשרדי פרסום.
פירושן בארמית של "אברא כדברא" – מילות הקסם המוכרות, הוא "שיברא כדברי". אם לא נדע לדבר – איך ניצור את העולם? בסופו של דבר, מילים הן כנראה לא רק לפסיכומטרי.

אבל למי כבר יש מילון בבית היום? מקסימום מורפיקס.עם זאת, אם עדיין לא הכרתם –  אוכל כן להמליץ לכם על האתר הבא – דורבנות אשר הופך בקצב מהיר לאגרון חידושי מילים וסלנג נפלא ומעורר השראה. בהחלט דרך יפה להעשיר את העולם המחשבחתי שלנו.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה המלצה, חברה וקהילה, פילוסופיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מילים מילים

  1. hagintlv הגיב:

    התוכנית של ירון לונדון (כל יום רביעי בשעה 21:30 ביס דוקו) היא עונג צרוף והלוואי שלא תיגמר לעולם. אני גם אומרת את זה על השפה העברית יקירתי. הלוואי שלא תיגמר לעולם…. לצערי כאן אני פחות אופטימית. מזמן מדברים פה בעיקר ישראלית או עברית עילגת במקרה הפחות טוב. (תלוי את מי שואלים) 🙄

    אהבתי

  2. greentul הגיב:

    חגית, אבל שוב – דווקא עם זה אין לי בעיה עם ה"עילגות". אני חושב שזה קצת יומרני מצידו של לונדון להטיף לעברית ה"תקנית". טבעה של שפה שהיא מפתחת על פי הצרכים של האנשים – כללים שיש להם צידוק נשארים וכללים שאין בהם צורך או שהם לא נוחים לשימוש יידחקו ויעלמו.

    קחי למשל מילה כמו "אנרגיות" – הרי אנרגיה היא שם עצם קיבוצי שלא יכול לקבל ריבוי. עם זאת הצורה המוטעית "אנרגיות" השתרשה בשפה

    או למשל המילה "כלום" שפירושה המילוני הוא "דבר מה", השימוש בעקבי במילה על דרך השלילה "אין בחדר כלום", ,לא עשיתי כלום", גרם לנו לחשוב שהמילה היא התרגום העברי לnothing, ולכן גם כשהחדר ריק ואני אשאל אותך מה יש בו – את תעני לי "כלום" ולא "לא כלום". (זה יצא מסובך).

    אפילו הטיית המספרים לזכר ונקבה שהיא ממש לא טבעית בדיבור סופה להינמק ולהיות לא רלוונטית. וזה דווקא דבר טוב וחשוב – היותה של העברית שפה פטריאכלית אחראי להרבה הטייות מגדריות תרבותיות – הרי אנחנו תמיד כותבים "רופא" ו"גננת" – וכך גם משמרים את התפקיד כשייך למגדר מסוים, לכן כל המתקנים את הצרימות של "שתיים" ו"שניים" רק מזיקים לשוויון.

    אפילו אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בשקל כסף. אז מה הבעיה הגדולה עם שני שקל.

    אהבתי

  3. חן הגיב:

    ובהמשך לדבריך החשובים: השלב המבהיל הבא, שכבר מתרחש הוא השלב שבו הבורות, כלומר, רזון השפה והיעלמותה הופכת לאידאולוגיה. אתה שומע את זה בעיקר בקרב בני הנוער המטומטמים (שלא תמיד באשמתם) שמצהירים על הבורות בגאווה ומנופפים בה כבדגל. אולי חמור מזה הם המבוגרים החמדנים אשר מעודדים את הבורות הזו ותחת הכסות של "תנו לנוער להחליט בעצמו" עושים בה שימוש ציני ומבחיל. בכל מקרה, תעשיית הבורות פורחת והשפה היא ללא ספק חלון הראווה לתהליך הזה.
    בהקשר זה כדאי וראוי לקרוא שוב ושוב את דבריו של פרופ' ירמיהו יובל בטקס פרסי ישראל בשנת 2000, שכותרתם: "דו"ח על מצב התבונה":
    http://www.bdidut.com/consume/consume-a7.htm

    אהבתי

  4. hagintlv הגיב:

    אני מסכימה עם מה שחן אומר. שתדע… 😀

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s