טריוויאלי

 "למה אתה יודע את זה?"

המון פעמים שמעתי את ההתגובה הזאת. בדרך מופיעה אחרי שבדיוק ציינתי שיום הולדת של מישהו הוא בדיוק היום שבו נרצח ג'ון לנון, או שאירוע שהתרחש מזכיר לי סצינה מהסימפסונס, או שהמקור של פירוש מונח מסויםהוא בסיפור מעניין במיתולוגיה היוונית.

כן, הראש שלי מלא בשטויות. כשהייתי ילד אהבתי לקרוא ספרי עיון. כשהיה משהו שלא ידעתי הייתי פותח אנציקלופדיה וקורא עליו, ולפעמים אפילו ממשיך ככה סתם לערך הבא. הייתי סקרן לגבי גיאוגרפיה, המיתלוגיה היוונית, המצאות ובמיוחד היסטוריה. הייתי מכור לערוץ ההיסטוריה ולפרופסור הר סגור ברדיו. ויום אחד – כשויקפדיה הגיעה – זה היה חלום של ממש. (בתור ילד היה לנו בבית רק חצי מהערכים של האנציקלופדיה העברית והחצי השני היה אצל השכנים בדלת ממול – ככה שעד ויקפידה רוב הידע שלי התמקד במילים שמתחילות באותיות א'-נ' או שהיו בערך המילואים).

אבל זה לא רק דברים שכתובים באנציקלופדיות. זה להתעקש לזכור סרטים ישנים, מערכונים קלאסיים, סיפורי ילדים. דברים כאלה. הראש שלי התמלא במגה בייט של שטויות.

בביולוגיה אני דווקא חלש.

זה אולי נשמע כאילו אני משוויץ – אבל דווקא לאורך שנים, זה לא היה כל כך משהו להתגאות בו. "לדעת דברים" זה מאפיין שלעיתים רחוקות מרשים אחרים – ובדרך כלל נתפס מ"מעצבן" ועד ל"משפיל". קצת עצוב לראות כיצד מקודשת היום הבורות. קחו לדוגמא את הבחורה האמריקאית בקטע הבא – שהשתתפה בתוכנית "האם יותר חכם מתלמיד בכיתה ו'".

הגברת הזאת היא כוכבת. היא לא נתפסת כמי שעשתה צחוק מעצמה, אלא כמודל לחיקוי. מפתיע? אולי. אבל אני גם מודה בעצמי שלאורך השנים – בכל פעם ששאלו אותי בשביל מה לעזאזל אני צריך לדעת מה זה "פולינדרום" לא ממש הייתה לי תשובה – במיוחד כשבה בעת לא זכרתי איפה נמצאים המפתחות שלי.

אבל כנראה שהגעתי למקצוע הנכון. בפרסומת של קורס הפלנינג ב"בצפר" שואל הקריין – "אתה פח זבל של מידע אנושי? אתה יודע מי המציא את הפקס ומתי? אתה זוכר מה היא בירת אנגולה בלי להשתמש בגוגל?", אז נכון שיש בתפקיד שלי עכשיו הרבה מעבר ללדעת שטויות, אבל זה בהחלט עוזר – וכן. אני נמצא בתחום עבודה שבו אני צריך להיות האדם עם התשובות.

אבל אם עד לאחרונה התועלת בכל פרטי הטריוויה האלה הסתכמה בזה, הרי שאחרי שקראתי את "נער החידות ממומבאי" בשנה שעברה, וכן, גם ראיתי את הסרט המצוין לא פחות בסוף השבוע, הגעתי להארה הגדולה – לך תדע מה יביא יום. ואולי לכל פריט מידע שאספתי בדרך עוד תהיה תועלת בלהפוך אותי למיליונר.

אני חושב, שאפילו יותר ממיליון השקל, מתחשק להיות הבחור בכיסא ההוא. ב"כספת" או ב"אחד נגד מאה" או אפילו ב"מונית הכסף", רק בשביל שתהיה לי תשובה לכל מי ששואל אותי "למה אתה יודע את זה".

ובאמת לכו לראות את הסרט. וגם לקרוא את הספר – הם לא מגיעים אחד על חשבון השני. הנה, קחו בינתיים טעימה מהטריילר.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, המלצה, סרטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על טריוויאלי

  1. דנה הגיב:

    חחח אוי גם אני כזאת.
    אולי פחות חזקה בקטע של הג"ג, אבל גם לי יש תסביך אנציקלופדיות. בעיקר בעבר, כשהייתי צריכה להכין עבודות לביה"ס ופשוט ממשיכה וממשיכה לקרוא את כל הערכים עד שהייתי נזכרת ששכחתי מהעבודה.

    אהבתי

  2. cupid הגיב:

    אוי, גם אני לגמרי כזאת… כשאני מתחילה לדבר על משהו כזה חברים שלי צוחקים עלי בד"כ כשהם אומרים "ואלו היו 60 שניות על…."
    😀
    אני דווקא די גאה בתכונה הזאת שלי 🙂

    אהבתי

  3. greentul הגיב:

    קוראים לזה חנון … כנראה 🙂 אבל אני מציע שנקים קבוצת תמיכה.

    אהבתי

  4. לוח חינם הגיב:

    חחח מזכיר לי אותי (-:

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s