קצת מאוחר

אחת בלילה זה לא נורא מאוחר – באופן יחסי אני עוד מספיק צעיר/כבר מספיק מבוגר בשביל להיות ער בשעה כזו גם כשמחר יש עבודה בבוקר. זאת בכלל שעה מצויינת קצת לחשוב. אני תמיד מקפיד להכריז כשמגיע מוצאי שבת שעדיין לא נגמר סוף השבוע ושצריך להנות גם מהשעות האחרונות של השבת ומתמרד נגד כל מי שנכנס לשביזות של סוף-סוף-שבוע. (יש מספיק זמן לזה בראשון בבוקר).

חוץ מזה  מחר המחלקה שלי במשרד עושה "על האש" בצהריים,שזה אפילו דרך די נחמדה לעשות את המעבר חזרה אל תוך השבוע

אבל באחת בלילה כנראה שכבר אפשר לסכם. היה שבוע קצת מוזר. הייתי חולה וחלקים די נכבדים ממנו לא הייתי בעבודה – או שעבדתי מהבית ליתר דיוק. בכלל נחמד לי בבית, יש בו עכשיו אווירה מאוד ביתית. אולי זה החתול, אולי זה המגע הנשי, אז מה הפלא שהעדפתי לנצל את ההתקררות שלי בשביל להישאר קצת כאן?

בחוץ הכבישים מרטיבים מגשם קל שירד, בבית נעים. הכנתי לעצמי כוס תה כי אני עדיין קצת מקורר.

***

אני צרכן די נוראי. מכירים את זה שתרבות הצריכה המודרנית גורמת לנו לקנות הרבה דברים שאנחנו לא צריכים? אתמול ישבתי בבית בצהריים והתחשק לי עוגיות עם הקפה וגם נזכרתי שנגמר התה בבית וצריך לקנות עוד.

ירדתי למטה.

בסוף, במקום חבילה קטנה של תיונים ב-7 שקלים וכמה עוגיות ללא סוכר – קניתי שתי קופסאות של עוגיות מ"לה פנריה" שהיו במבצע 2 בחמישים וחמישה שקלים, ועוד בראוני ללא סוכר ב-7 שקלים ועוד קופסא של עוגיות קוקי מן ללא תוספת סוכר שנראו לי טעימות בAM:PM (ובכלל אסור להגזים גם עם תחליפי הסוכר) והשטות הגדולה מכולן כנראה – "תיבת התה הקסומה של ויסוצקי" שמגיעה בתיבה דמויית תיבת תכשיטים עם ארל גריי ותה ירוק וצ'אי מסאלה וחליטה של פסיפלורה ומנגו בארבעים ומשהו שקלים.

ככה זה, תרבות הצריכה משכנעת אותנו שככל שנקנה יותר דברים ככה נתקרב יותר למלא את המחסור שלנו ולהגיע לאושר. אני יודע, אני עובד בפרסום.

אבל אני חייב להודות – הארל גריי בשעה הזאת זה בהחלט משהו שמקרב אותי לאושר. וגם עוזר לי עם השיעול.

מקווה שהקפאין לא יחזיק אותי ער יותר מדי.
לילה טוב ושבוע טוב.

***

אחרי שסיימתי לכתוב את הבלוג חשבתי שלחבר לכאן את השיר "אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין יכול להיות מאוד מאוד מתאים, אבל אחרי שהקדשתי לו כבר פוסט שלם בפעם הקודמת זה אולי יהיה מוגזם עכשיו.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, עירוניות, פילוסופיה, פרסומות, שגרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על קצת מאוחר

  1. רחלי אופק הגיב:

    איזה כיף זה תרבות הצריכה, הא? תענוג.

    מצחיק, אבל איכשהו הפוסט שלך עושה חשק להיות חולה… ולהתכרבל עמוק מתחת לפוך…

    מי בכלל צריך "על האש" כשיש לך עם ארל גריי ובראוניס שוקולד?

    אהבתי

  2. hagintlv הגיב:

    ארל/ליידי/רויאל/לורד ממשפחת גריי (קרי ברגמוט ותוספות) זה הדבר הכי טעים שיש לשתות. שתדע…
    שבוע מבורך שיהיה 😛

    אהבתי

  3. greentul הגיב:

    רחלי – לא מספיק היית בבית את?

    חגית שבוע מבורך גם לך ולכל משפחת גריי. גם גריי גוס זה משקה טוב (אבל יותר לבחורות).

    אהבתי

  4. חן הגיב:

    קודם כל, תרגיש טוב ותהנה ב"על האש". איך נשמע לך יום רביעי ב"שופטים"?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s