הי, סוס עץ

לפני שבוע וחצי היה יום הולדת 70 לאריק איינשטיין. לא הספקתי לכתוב על זה אז והחלטתי לכתוב על זה עכשיו למרות שיש שיגידו שרלוונטיות של דברים עוברת מהר.

אז אולי בשביל ליצר רלוונטיות, אני אתחיל בזה שלאח שלי יש היום יום הולדת 38. וזה קשור כי אני חושב שחלק גדול מהטעם המוזיקלי שלי בתחילת הדרך, היה קשור לקלטות שהשאלתי ממנו ושמעתי בטייפ דאבל קאסט שהיה בחדר המשותף של שנינו.

היה לי מרצה לפסיכולוגיה בקורס תפיסה חושית שניסה להסביר לנו את החשיבות של פרספקטיבה. הוא הדגים על ידי כך שגרס שבעינינו, הסטודנטים, אריק איינשטיין עשוי להיתפס כמיושן ולא מתאים לסגנון החיים הנוכחי. עבורו ועבור בני גילו של המרצה, אריק איינשטיין מסמל את ארץ ישראל הישנה והטובה ומעורר בו נוסטלגיה, ואילו עבור אימא שלו אריק איינשטיין הוא פרחח פרוע שמשחית את הנוער ביחד עם אורי זוהר או עם שלום חנוך.

יש לו גם נין, לאריק.

לא, אף פעם לא הייתי באמת בהופעה שלו (אני מאמין שמעטים מקוראי הבלוג שלי באמת זכו לכך). אולי אני גם לא אזכה. אבל בשבת שעברה (לא האחרונה, זו שלפניה), לפחות נהנתי ממרותנים ארוכים של שירים שלו. אני חושב שברדיו תל אביב הצליחו להשמיע כמעט את כל השירים.

שבת בבוקר, אדון שוקו, סן פרניסיסקו, סוס עץ, עטור מצחך, סע לאט, תמיד רציתי כלב, שיר השיירה, יש בי אהבה, בלדה על שלושת החתולים, עוף גוזל, בדרך לגימנסיה, שיר מספר שמונה, לבכות לך, שוב לא שקט, אימא שלי, צער לי וצער לך, אבישג, שלוש ארבע לעבודה, השיר על תוצרת הארץ, מה איתי, בואי אימא, יושב על הגדר, גברת עם סלים, הכניסיני תחת כנפך, יכול להיות שזה נגמר, דון קישוט, אהבת פועלי הבניין, בובה זהבה, כשנבוא, שיר שחלמתי על פראג, רותי, תוכי יוסי, אני ואתה. זה כמובן יכול להימשך הרבה מאוד.

במובן מסוים, מאוד לא מכליל כמובן, איינשטיין הוא ערוץ אל עולם שלם במוזיקה הישראלית, שכולל בתוכו את שלום חנוך, יהונתן גפן, שמוליק קראוס, יהודית רביץ,  יענקל'ה רוטבילט, יאיר רוזנלבום, אהוד מנור, מיקי גבריאלוב, אברהם חלפי, עלי מוהר, נתן אלתרמן, בני אמדורסקי, יהורם גאון, סשה ארגוב, נורית גלרון, יוני רכטר והלאה והלאה. אה כן – גם ביאליק.

אולי בגלל זה אורנג' הכניסו אותו לתוך הפרסומת של המוזיקה הישראלית

אף פעם לא הייתי בהופעה של אריק איינשטיין, אולי אני גם לא אהיה. אבל זה נראה לי היום משהו יותר גדול אפילו מההופעה של פול מקרטני.

מזל טוב לאח שלי ליום ההולדת שלו (שכשהיה קטן ורצה כלב, לא קיבל חתול קטן אלא רק את "כמה שרציתי כלב", ושכשחזר לראשונה מהקולנוע אחרי שראה את הסרט "כבלים" סיפר לי קטעים מהסרט).

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s