לא עמוק אבל עם יומרנות מקסימה

אתמול התגלגלנו להופעה של שלומי שבן במיוזיק רום. כמו הרבה פעמים, לפני שהגענו הייתה אצלי עייפות כזו. שבוע ארוך בעבודה, האנרגיה שנשארה נסחטה בחדר כושר, היה גשם בחוץ וחם בבית. אבל אני אוהב את שבן, וזה גם ליד הבית ואפילו במחיר ממש שווה (30 ש"ח ומקבלים גם צ'ייסר און דה האוס).

בכלל, יש לי המון זכרונות טובים מהפעמים הקודמות שהייתי בהופעה אצל שלומי שבן (כמה הרבה אימפרוביזציות) והמיוזיק רום מאפשר לך לעמוד ממש קרוב לאמן לחוויה אינטימית לגמרי

האמת שכבר יצא לי אפילו לשבת יותר קרוב מזה פעם. בשנה הראשונה שלי בתל אביב, ישבתי עם ספר פסיכולוגיה פיזיולוגית בקפה ביהודה מכבי – והנה מישהו עם תספורת כמו שהייתה לשלומי שבן מתיישב ממש לידי. (אה, כבר סיפרתי לכם פעם את הסיפור הזה? דלגו הלאה). הוא יושב לבד עם קפה וסיגריה ופתאום קלטתי שיש לו שרשרת עם השם שלומי עליו וכנראה שזה ממש אותו שלומי שהייתי בהופעה שלו בברבי שבועיים לפני אותו יום בבית הקפה. אז כמו איזה גרופית זרקתי לו "הייתי בהופעה ומאוד נהנתי!", הוא הגיב בסימפטיות מפתיעה, סיפרתי לו שגם קניתי את הדיסק ואני מאוד אוהב את המוזיקה, הוא שאל אותי מה אני לומד ועל הכוסיות בגילמן באוניברסיטה ואני שאלתי אותו משהו על השיר דניאלה ועל כמה אני לא סובל פסיכולוגיה פיזיולוגית ואז נכנסתי לבית הקפה סי היימן ושבן קם להגיד לה שלום והבטיח לה שהם "יעשו משהו ביחד בקרוב". כן. אני ממש משתשכך באבק כוכבים. פעם אני גם אספר לכם על מפגש שהיה לי עם רמי הויברגר.

במהלך ההופעה נזכרתי בגידי גוב שהתראיין פעם אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא הוציא דיסק והוא דיבר על דלות החומר – "כל השירים זה אותו דבר. אני באתי, היא עזבה, טוב לנו ביחד ורע לנו לחוד". בסופו של דבר אפשר לחלק את השירים של שבן בחלוקה גסה לשלושה סוגים: שירים על מישהי שהוא אוהב ולא יכול להיות איתה, שירים על מישהי שהוא איתה אבל מבאסת לו את התחת ושני השירים על החוף של יחזקאל. (חלוקה מפתיעה אם נכנסים לרכילות ולוקחים בחשבון שבת זוגו של שבן היא השחקנית היפיפיה יובל שרף).

אבל דלות התוכן לא מפריעה להנאה – שבן מוכשר כמו שד וכשאתה עומד מספיק קרוב לפסנתר במיוזיק רום אתה יכול לראות את האצבעות שלו נעות בתזזית שקצת מביאה סחרחורת. ואת הפסנתר שלו מלווה למרבה האושר הסקסופוניסט אלי דג'יברי. שניהם מייצרים דיאלוג אמיתי של הקהל (מעבירים דחאקות במקום ואפילו מקבלים בקשות והרמות לאילתורים)

משהו בין ליטוף נעים על הראש לצ'פחה על השכם.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה המלצה, מוזיקה, עירוניות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על לא עמוק אבל עם יומרנות מקסימה

  1. Lizibee הגיב:

    פעם ישבתי בלחם ארז וחמי רודנר ביקש ממני אש.
    פעם אחרת, כשעבדתי בנתב"ג, עשיתי צ'ק-אין לג'ולייט בינוש (המדהימה!) וגם לסופי צדקה (מישהו זוכר אותה בכלל? ). גם אני משתכשכת באבק כוכבים 🙂

    (סורי, הייתי חייבת… )

    אהבתי

  2. Yuval Adam הגיב:

    בשבוע הראשון שלי בתל אביב זינק לי לכביש מתחת לגלגלים הזמר של טיפקס. הקטנצ'יק עם הזקן. כמעט דרסתי אותו.
    זה נחשב?

    אהבתי

  3. פינגבאק: תרגיל בהתעוררות | d/ad-men

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s