Yes I can

אתמול תיקנתי את הידית והמנעול של הדלת בדירה – זאת שמפרידה בין הדירה שלי לבין החלקים האחרים של הדירה המחולקת.

 בעצמי. עם מברג.

לפני שטיפלתי בה אי אפשר היה לנעול.

 ועכשיו אפשר.

אני מרגיש כאילו דורות על גבי דורות של גברים טופחים לי עכשיו על השכם ומקבלים אותי לתוך האחווה הסודית שלנו.

האמת שזו לא פעם ראשונה, חוש טכני זה דבר יחסי, ואמנם כל עוד גרתי תחת חסותם של הורי – אבא שלי היה זה שמתקן הכל. אבל בשמונה השנים האחרונות, עברתי מקבץ של שותפים לדירה שבדרך כלל אני הייתי הטכני היותר מביניהם. כך הצלחתי לפרוץ סתימות באינסטלציה, להרכיב ריהוט, לתלות נורות, להתקין מוצרי חשמל, לתקן דליפות וכו' – והכל בתושיה שלא הייתה מביישת אפילו אותו:

ועדיין, לא נס ליחה של הטפיחה על השכם והגאווה בכך שמשהו שתיקנתי ממש עובד כמו שצריך, אז אני משוויץ. גם כאן.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, פרסומות, שגרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על Yes I can

  1. חן הגיב:

    בשם המין הגברי כולו, אני גאה בך. באופן אישי, אתה זוכה להערצתי, משום שהידע שלי מסתכם, פחות או יותר, בלהחליף נורה:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=749335

    אהבתי

  2. אלמה הגיב:

    יואו איך אהבתי את מקגייוור כשהייתי קטנה! אבל מלתקן דלת ועד להשוות את עצמך אליו… לא שאני יודעת לעשות משהו טכני, כן?
    מילא היית עושה את זה עם לבן ומקל של ארטיק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s