גם במלחמה עושים טעויות

יוצא מהבית בבוקר ורואה שיש הודעה בתא הקולי. נעמד בתחנת האוטובוס הרעועה ומעביר את זמן ההמתנה בהאזנה לתא הקולי.

"…מדברים ממשרד המילואים שלך, נודה אם תחזור אלינו בטלפון 04…"

לא הספקתי לרשום את המספר, הוא נאמר מאוד מהר.

לחצתי על "6" ושמרתי את ההודעה. מה עכשיו?

בת'כלס – אני כבר לא ממש יכול ללכת למילואים בגלל הסוכרת. עידכנתי את קצינת הקישור שלי בזה וגם המ"פ יודע ומבין, אבל הרי עדיין לא עמדתי מול ור"פ ואין לי פטור ממש רשמי, אבל נשים רגע את הבירוקרטיה בצד – האם אני יכול ללכת למילואים? איפה אני אשמור את האינסולין שצריך קירור? מה יקרה אם פתאום יהיה לי התקף היפוגלקימיה בגלל שהתאמצתי מדי או בגלל הלחץ? אולי אני סתם מגזים –  זה בטח לא יהיה יותר מאמץ מאשר בחדר כושר. אבל איך אני אשמור על תזונה נכונה? יאללה נו, האוכל במילואים לא יכול להיות פחות רע מהשטויות שאני אוכל בעבודה.

וחוץ מזה – אם קראו לי, אז בטח ממש צריכים אותי. הרי אמרו בחדשות שמעבירים עכשיו תותחנים לרצועת עזה. ואני סמל ניהול אש ממש טוב. ואם אני אבוא אז יש בהחלט סיכוי שהסוללה שלי תפגע הרבה יותר טוב – וזה לא רק יעזור במלחמה, זה יכול גם ממש להציל חיי אדם.

אבל ההורים שלי יתחרפנו וגם היא בטח תדאג, זה קצת אגואיסטי מצידי ללכת ככה בלי לחשוב על האנשים שמסביבי. וגם איך יצליחו להסתדר בעבודה בלעדי בתקופה הזאת?

אבל זה גם שיא האגואיזם לא ללכת! הרי מה עם החברים שלי מהסוללה? מה עם הפגנת סולידריות? אם אני לא אלך אז מישהו אחר יצטרך ללכת. וגם לו יש משפחה וחברה ואולי אפילו אישה וילדים. למה לי צריכה להיות את הפריבלגיה להתחמק מזה? רק בגלל שאני מזריק אינסולין כמה פעמים ביום?

וזה גם תנאים טובים – יש המון הטבות וצ'ופרים לחיילים שמשרתים במילואים בזמן מלחמה. הטבות ממס ומענקים. וזה לא שאני באמת מסתכן. לא יותר מכל מי שגר עכשיו באיזור הדרום.

החלטתי להקשיב להודעה שוב ולרשום את המספר. רגע – מה פתאום 04? אני בפיקוד דרום. משרד הקישור שלי הוא ב-08. מאיפה בכלל יש למשרד קישור את המספר של הנייד של העבודה? אה, עכשיו גם שמעתי את השם בתחילת ההודעה. זאת הייתה טעות במספר. הם קוראים למישהו שעבד במשרד שלי פעם והיה לו את מספר הטלפון הזה.

אולי במלחמה הבאה.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, חברה וקהילה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על גם במלחמה עושים טעויות

  1. Yuval Adam הגיב:

    שמח שאתה לא שם.
    זה הכל.

    אהבתי

  2. freebook הגיב:

    חכה חכה

    בסוף קוראים לכולם…

    בהצלחה

    אהבתי

  3. חן הגיב:

    גם אם יקראו לך, אל תלך. לא חייבים לשתף פעולה עם טימטום.

    אהבתי

  4. ענבל הגיב:

    סיפור עם פואנטה. כמו שצריך 🙂

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s