ירוק

לכבוד הפוסט המאה, החלטתי לשתף במידע שאולי סקרן את מי שקורא לפעמים בבלוג הזה. בלי הקדמות מיותרות – הפעם הפוסט יעניק הסבר מדוע הכינוי שבחרתי לעצמי בבלוג הוא Greentul.

טוב ההסבר הקצר הוא שגרינטול הוא פיתוח של "טלטול הירוק" גרין = ירוק, וטול קיצור של טלטול. זה הלחם. כמו המילה "רמזור" או "דחפור". סבבה? מספיק לכם?

כנראה שלא. טלטול הוא הכינוי החביב עלי. עד כאן זה גם בסדר?

עכשיו מה שנשאר זה "למה ירוק".

ולא, אני לא פריק של איכות הסביבה (רק לא סובל ג'יפים), וזה גם לא קשור לגידולים טבעיים שמעשנים אותם, אני ממש חלש גם בקטע הזה.

האמת היא שתמיד אהבתי את הצבע ירוק. הייתה לי גם חולצה בצבע ירוק בקבוק שבתור נער תמיד חשבתי שהיא חולצת המזל שלי והייתי לובש אותה די הרבה. אני זוכר סיטואציה די מביכה שאחרי הצבא פגשתי מישהו שהכיר אותי בתיכון והוא זיהה שאני עדיין לובש את אותה החולצה. היום כמובן שאני כבר לא לובש אותה – אבל נדמה לי שהיא עדיין זרוקה באיזה פינה של הארון שלי.

אחד השירים הראשונים שכתבתי, שבתיכון תמיד חשבתי שאם אכתוב ספר שירים הוא יעמוד בראשו – נקרא "ירח ירוק". אז אולי היום זה נראה כמו משהו שיכול להיכנס ל"צפיחית המסוכרת" . אבל אז חשבתי שהוא די מוצלח. זה הולך ככה:

אף פעם לא ראיתי ירח ירוק

ראיתי ירח בים, בשמיים ובעצים

ראיתי קליפת אבטיח, גבינה וזיתים

אבל לא ירח

ראיתי ירח לבן וצהוב ושחור

ואדום וכתום וסתם חור

אבל לא ירוק – זה לא צבע של ירח

וכשישבתי איתך לבד בגינה,

היה נדמה לי שהירח קצת מוריק מקנאה

אבל זה בטח סתם היה נדמה לי,

זה לא יכול להיות

אף פעם קודם לא ראיתי

ירח ירוק.

טוב, אבל כל זה עדיין לא מסביר את הכינוי. אני חושב שהחיבור הכי משמעותי שלי עם הצבע (עד כמה שיכול להיות חיבור בין אדם לצבע) היה אחרי ששמעתי את השיר הזה, של קרמיט הצפרדע. כן. כן. זה מהחבובות.

או.קי. אז ממש אהבתי את השיר. אפילו – עם כל התסביכים של גיל ההתבגרות וכל זה – ממש התחברתי אליו. אפילו תירגמתי אותו. וזה כבר השיר השני שכתבתי ושיכול להופיע בצפיחית – אבל בינתיים סתם מופיע בבמה חדשה.

כשאת המילה "ירוק" אפשר להחליף במילים כמו "נחמד", "רגיל", "ידיד","ממוצע", "פשוט", "לא מזיק", "בינוני" וכו'. הרגשתי שיש כאן ממש ביטוי של משהו שהרגשתי – שלפעמים רציתי להיות בצבע אחר ו…

טוב, זה נראה מפגר. אבל ככה הייתי בגיל ההתבגרות. כמו כולם גם אני שמעתי את רדיו הד.

אחר כך עבר את גיל ההתבגרות. בצבא הייתי ירוק ולא ממש מבחירה. ואחר כך נשארתי ירוק. אני חושב שמה שהצלחתי להבין זה שיש נקודה כזאת באמצע שכולנו רואים את עצמנו בתוכה. ככל שדברים מתרחקים מאיתנו הם נראים לנו יותר קיצוניים וכנראה שאין אף אחד שבאמת חושב על עצמו שהוא "בן אדם מסעיר" או יוצא דופן". בנוסף גיליתי כמה אנשים שחשבו שאני דווקא כן כזה (יוצא דופן, מיוחד, מסעיר, מרגש, מרתק, חשוב).

זה אגב לא קרמיט – זה בן דודו רובין שיושב על המדרגה האמצעית בגרם המדרגות ומסביר למה היא המדרגה שהוא הכי אוהב.

עד כאן ההסבר על למה אני "ירוק" לכבוד הפוסט המאה שלי בבלוג הזה. ואם לא הספיקה לכם הדביקות, אז בסופו של דבר, רק שתדעו – שאפילו קרמיט גילה שיש מישהי שחושבת שהוא מיוחד – אפילו יותר מג'ייסון דונובן

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “ירוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s