הסוד הגדול

בהיעדר חומר קריאה, עיינתי היום בעוד מודל שיווקי.

טוב, לא סתם מודל שיווקי. למעשה מאמר. שיטה. טכניקה. פיצוח.

אוף, קראתי המון כאלה.

22 חוקי הברזל של השיווק מאת אל ריס והפרסום על פי אוגליבי היו הראשונים.

ואז למדתי את התורה כשלמדתי פרסום.

וקראתי על אסטרטגיית האוקיינוס הכחול, על הפרה הסגולה ועל סימני האהבה. הכרתי את כולם.

ואז – סיפרו לי משרדי הפרסום על ה"אני מאמין" של כל אחד מהם.

איך חושבים מחוץ לקופסא, איך עושים דיסרפשיין, איך יוצרים אינטראקציה מורכבת, איך יוצרים באזז, איך בונים את המותג כסיפור, איך יוצרים סיפור בהמשכים, איך גורמים לאנשים לרצות לבלות זמן עם המותג שלך.

היום קראתי עוד רעיון. עוד מודל. עוד שיטה. עוד פיצוח גדול.

ואז הבנתי. הבנתי שהכל אותו דבר. הכל זה להבין מה אנשים רוצים – ולמכור להם בדיוק את זה. בדיוק כמו בסוף של הסרט הזה (איך להתקדם ולגדל ראש בפרסום: )

אני לא מתכוון לכתוב פה את ה"ג'רי מקגווייר" שלי. אני בהחלט חושב שכל הגישות השונות לאותו הנושא הן חשובות. הן משוכללות, הן עוזרות להבין ולחשוב ולקלוע למטרה. אבל לפעמים אנחנו הופכים כל כך משוכללים שאנחנו שוכחים את הגרעין.

יש ימים שאני חושב שאני עובד בעבודה נוראית. מוכר לאנשים דברים שהם לא צריכים ושישלמו על זה פרמיה. אני מקווה שיום אחד אני באמת אעבוד בפרסום חברתי, אולי בהוראה, אולי אפילו במגזר הציבורי.

אבל לפעמים אני צריך גם לזכור שיותר מלעסוק באיזה מניפולציות אני צריך לעשות על קהל היעד – הדרך הכי טובה לעשות את התפקיד שלי זה לתת לאנשים את מה שהם רוצים וצריכים. את זה הם כנראה יקנו.

(הערה: סליחה על השינויים התכופים במראה הבלוג. כפירסומאי אני אמור לדעת שרציפות ויזואלית זה חשוב ביצירת קשר רגשי עם קהל היעד. אני אשתדל שזה לא יקרה יותר. אבל המראה הזה מתאים, לא?)

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, פילוסופיה, פרסומות, שגרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הסוד הגדול

  1. cupid הגיב:

    אחלה עיצוב.. קצת דומה לשלי לא?
    😉

    אגב, אשמח להמלצה על ספר טוב לעוסקים בתחום הפרסום.

    אהבתי

  2. חן הגיב:

    1. המראה הזה ממש מעצבן ומקשה על הקריאה (ומעניין לקרוא!). 2. לעניין עצמו: קשה לי עם ההסתכלות הזאת על הקונה כאובייקט צרכן. לפעמים נדמה לי שהפרסומאים הם כמו מבקרים בגן חיות שמנסים לקלוע את הבוטנים ישר לפיותיהם הפעורים של הקופים (הצרכנים) בכלוב. אני לא אוהב שנותנים לי את מה שאני רוצה וצריך. אני אקח לבד, תודה.

    אהבתי

  3. greentul הגיב:

    1. לגבי מראה הבלוג – קיופיד, אכן מספר מוגבל של תבניות בבלוגלי, אבל פתאום גיליתי את התבנית הזו שמתאימה לי לכותרת. חן – חבל לי שאתה לא אוהב את העיצוב, לא תמיד מקבלים את מה שרוצים. תיקח לבד.
    2. אני חי בדיסונאנס לא פשוט, מודע לחלוטין להשפעות של תרבות הצריכה והתייחסות לאנשים כצרכנים על חיינו. והאמת שיש לי פוסט ארוך מאוד שמתרץ למה העבודה שלי חשובה. בתכלס – זה לא כזה דבר נורא ואני כנראה מוצלח בו ונהנה ממנו.
    3. יש לי סילבוס שלם. "הפרסום על פי אוגליבי" הוא תמים מקסים ואנכרוניסטי. לא עוזר לדעתי בכלל למי שרוצה היום לעבוד בתחום אבל בהחלט יוצר התהלבות. Truth lies and advertising הוא ספר נפלא לפלנרים. "הפסיכולוגיה של הפרסום" (שכחתי את שם המחברת, בהוצאת גלובס), פונה לקהל הרחב והוא ספר טוב להתחיל איתו, גם למי שלא בקיא בתחום. הספרים של אל ריס הם חובה בשביל ליצור שפה משותפת כי הם נוגעים ביסודות של השיווק, כנ"ל גם "המיתוג המודרני". "האלים החדשים" של שמואל ורשבסקי מעניק סקירה יפה של מותגים בעלי ערך לצרכנים ואני מאוד נהנתי ממנו כחובב מיתלוגיה יוונית. "פרה סגולה" (the big moo) שציינתי למעלה גם פותח את החשיבה. "למה ואיך אנשים קונים" של פאקו אנדרהיל וגם Consumer Insights של קרן אהרון יכולים לעזור לך לתת לחן דברים שהוא לא רוצה לקבל (האחרון מנתח את הקהל הישראלי)."אסטרטגיית האוקיינוס הכחול", "באזז" ו"סימני אהבה" היו מאוד טרנדיים בשנים האחרונות.

    אבל האמת שהכי חשוב בשביל להיות עם היד על הדופק זה כנראה זה להיות מקוון לבלוגים הטובים. תתחילי ב"מזבלה". (mizbala.com). אולי אני אפרסם פה בקרוב רשימה של בלוגים מומלצים בנושאי שיווק ופרסום.

    אהבתי

  4. חן הגיב:

    אני חושב שהרתיעה שלי היא מהמצב שבו הפירסום הופך להיות חזות הכל, לא רק מפיץ את התוכן או המסר, אלא מתיימר להחליף אותם. לא מדובר דווקא בפירסום עצמו אלא באיזו אווירת "מכירה" כללית שאנחנו חיים בה. אני לא מתנגד לקיומו של פירסום ואתה ספציפית איש מקצוע רציני ומצוין ובעיקר הגון (בניגוד לכמה מידידינו…), אבל אני לא בטוח כמה כמוך יש. בכל מקרה, הפירסום עצמו הוא לא העניין אלא ההחפצה (או יותר נכון: ההלקחה – מלשון לקוח) הגוברת והולכת שלנו כסובייקטים וכבני אדם.

    לגבי העיצוב: הפונט נורא קטן מה שמעט מקשה על הקריאה, בגלל זה לא אהבתי. אני גם מעדיף את הטאבים, אבל זה טעם אישי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s