מחפש את הספר הבא שלי

"קראתי עוד ספר, הגעתי לסוף…"

סיימתי היום באנחת הנאה את "שיגיונות ברוקלין" של פול אוסטר ואני מפכה לספר הבא שלי. (כן! מפכה!) חשבתי אפילו לפנות לספרית בית אריאלה ולעשות מנוי (אגב – שמעתי שספריות עירוניות אמורות להיות חינם, אבל באתר של בית אריאלה רשום שמנוי שנתי עולה כסף)

אני אני אשמח לקבל מקוראי הבלוג המלצות – הנה מה שדרוש לי:

א. משהו עירוני כזה, שירגיש כאילו הוא קורה סביבי
ב. שיהיה מתאים לקריאה לפני השינה עם חתול לידי, באוטובוס בדרך לעבודה אבל בעיקר בבית קפה או בגינת מסריק
ג. משהו שיעלה חיוך על הפנים שלי מדי כמה עמודים – לאו דווקא צחוק, אבל חיוך של "איזה יופי"
ד. אפשר באנגלית
ה. משהו שמתאים לחורף?

לא סיפור היסטורי, לא סאגה, לא פוסט-מודרני, לא רומן רומנטי, לא מתקתק וגם לא דרמטי מדי.

ניק הורנבי, אם היו עוד ספרים שלו שלא קראתי, היה יכול להיות מעולה. גם מאיר שליו.

אה ותכתבו את ההמלצות שלכם בתור תגובות, שכולם יראו.

מי שייתן המלצה שאני אהנה ממנה יקבל המלצה לסרט בפעם הבאה שהוא יצטרך.

תודה מראש, שבוע טוב.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, המלצה, חברים, שגרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מחפש את הספר הבא שלי

  1. hagintlv הגיב:

    איך אתה עם ספרות יפנית? מתורגמת, כמובן. לא התכוונתי שתשבור את השיניים.

    1- הרוקי מורקמי- אני אוהבת את כל ספריו. תנסה את הטרילוגיה The Wind-Up Bird Chronicle משהו כמו 600 עמודים כל השלושת הספרים. הוא מצוין. גם תורגם לעברית בטוח (הציפור המכנית) הוא מאוד עירוני (טוקיו), יש בו חתול (שנעלם, אז אולי רוג'ר שלך יזדהה), הוא באנגלית והוא הזוי לגמרי, לפיכך יעלה חיוך…
    מה אתה אומר?

    אהבתי

  2. melquiadess הגיב:

    מצטרף להמלצה על מורקאמי. (אני הייתי הולך דווקא על יער נורבגי)

    ואם מאיר שליו בא לך טוב, אז אפשר ללכת גם על גבריאל גרסיה מארקס במידה ועוד לא קראת.
    אפשר לומר שזה עירוני, או יותר בכיוון של עיירה. וזה בהחלט מעלה חיוך.

    אהבתי

  3. אלמה הגיב:

    אם מורקמי אז אני בעד "הציפור המכנית".
    ממארקס תלך כמובן על "מאה שנים של בדידות" – לא עירוני אבל נפלא.
    מה עם שייבון? "איגוד השוטרים הידיים" הוא אמנם מתרחש באלסקה אבל הוא כייפי ומעניין נורא.
    ושל ג'ונתן ספרן פוייר – "הכל מואר" הוא בעיני אחד מהמוצלחים של השנים האחרונות, אבל שוב, לא עירוני במיוחד.
    וגם "לא ארץ לזקנים" (קח את כל ההערות הקודמות שלי ותכניס אותן לפה).
    בקיצור, יש לנו בעיה עם העירוניות.
    מה עם ספרים של נשים? יש לך בעיה עם זה? (לא רומן רומנטי, פשוט דברים שאישה כתבה). עירית לינור כותבת על תל אביב ו"שתי שלגיות" שלה משעשע בעיני. וגם קראתי פעם ספר שנקרא "קודם כל תירגעי" של שירי צוק נדמה לי – גם תל אביבי וקליל.

    אהבתי

  4. Kruvit הגיב:

    אפשר גם עיר שאיננה תל אביב? עיר קרובה, ממש מעבר לפינה – האי של סופיה, אי שם באיי יוון, קליל ועצוב בו זמנית.
    עיר באיטליה גם הולך? החיוך האטרוסקי. חמוד מאד.
    וכמובן מצטרפת להמלצה של אלמה על ג'ונתן ספרן פויר
    ובענין מורקמי – אני מצטרפת למלקיאדס ולהמלצה על יער נורווגי דווקא. מקסים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s