להצביע זה לא מספיק. צריך לבחור.

עמוק בפנים (ואפילו לא ממש עמוק), ידעתי שדב חנין לא ייבחר. קיוויתי שכן, אבל חשבתי שסביר שלא. אבל זה היה בסדר – כי באותה נשימה – ידעתי שהדמוקרטיה לא מתחילה ונגמרת במי שמנצח ומי שמפסיד. הדיון הציבורי הוא חשוב, הוא משנה עמדות – לא רק של בוחרים – גם של נבחרים. הוא מאפשר לנו להעמיק את מה שאנחנו מבינים, לחדד את מה שאנחנו רוצים. לדעת שיש אלטרנטיבה. ובאמת – למשך כמה שבועות, היה נראה כאילו יש דיון ציבורי של ממש: אפילו בתקשורת. שאנשים רוצים להצביע – ולא על מנת שיבטלו להם דו"חות חניה או שלא יאכפו את חוק העישון בפאבים.

אבל אתמול התבדיתי – לא בגלל תוצאות הבחירות. לאורך כל יום הבחירות נתקלתי בעוד ועוד אנשים שכאילו לא ידעו בכלל שיש בחירות. מי המועמדים, למי כדאי להצביע. שהחליטו שהם תומכים ברשימה בגלל השם שלה (כי היא "ירוקה" או "צעירה"). שהם לא תומכים במועמד כלשהו כי הוא לא עומד בשירת התקווה. אנשים שקיבלו החלטה בצורה שיטחית, המתבססת על תעמולה או ספינים שבמקרה הגיע לידם.

כל החלטה שאדם מקבל בקלפי היא לגיטימית. יש לי זוג חברים טוב שהחליט לתמוך בחולדאי. הוא החליט לתמוך בחולדאי אחרי שבחן בצורה זהירה וביקורתית את המצע וההתנהלות, והחליט, שלמרות היתרונות של חנין והחסרונות של חולדאי – נושא התרבות הוא נושא שקרוב לליבם, ונראה כמו משהו שחנין ישקיע בו פחות מאשר חולדאי – ומבחינתם זה היה הגורם החשוב. זה נפלא לדעתי.

הסכנה הגדולה היא האנשים שזה לא חשוב להם. אתמול בחדשות הראו המון כאלה. במקרה הטוב, הם מחליטים שהם עסוקים מדי ולא הולכים להצביע. במקרה הרע הם מצביעים בגלל איזה פלייאר שנפל להם ליד או SMS שהם קיבלו.

גם אדישות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה.

כשהייתי באגודת הסטודנטים, במשך ארבע שנים, הצלחתי להוביל את תא הסטודנטים שלי לניצחון "סורי" של 95% ארבע פעמים רצוף. בהתחלה זה לא היה קשה. הסטודנטים לא היו מעורבים, לא היה אכפת להם והם הצביעו למועמד שדאג להם לסיכומי שיעורים או חילק להם סופגניות בחנוכה.

אבל המצע של תא הסטודנטים שלי היה עידוד מעורבות פוליטית של סטודנטים. להקים אותם מהדשא. לעודד אקטיביזם. ככה קרה שבעצם ירינו לעצמנו ברגל. שנה אחרי שנה המועמדים שהתמודדו מולי בבחירות היו אנשים שפעלו במסגרת חברתית שעודדה אגודת הסטודנטים. ולרגע לא הצטערתי על כך.

בסוף הבנתי שפוליטיקה זה לא בשבילי. שאין לי את העור של הפיל בשביל לעמוד בהתקפות אישיות או הכפשות. אבל אני ממשיך להיות מעורב – אני מאמין שדמוקרטיה היא ריקה מתוכן אם לא יוצקים לתוכה תוכן. זה התפקיד של כל אחד מאיתנו לקחת את ההצבעה שלו ברצינות. גם כשזה במישור המוניצפלי. לא להצביע בגלל טרנדים. לא להצביע כי "נראה לי שהם הכי מתאימים". לקרוא את מה שאנשים כותבים בטורי הדיעות שלהם בעיתון וללכת לבדוק אם מה שהם אמרו זה נכון. (לא גיא פינס, מגדלים זה לא טוב לאיכות הסביבה). לראות את הכותרות של המצע בפלייר ואז לשאול אם יש תוכנית מפורטת שאפשר לראות. ללכת לאיזה חוג בית ולהסתכל למועמד בעינים, לנסות לעמוד על טיבו.

ומעבר לכך – גם כשאין בחירות. זאת לא סיבה לא להיות מעורבים. אפשר להמשיך ולשנות, להשפיע, לשאול, לבקש, לתרום – בכל יום. באלף דרכים שונות.

 אני אומר את זה גם לעצמי כשאני אקרא את הבלוג שוב. להזכיר.

עכשיו יהיו בחירות לכנסת – אפשר למשל גם להתפקד למפלגה ולהצביע בפריימריז שלה במקום להתלונן שאין את מי לבחור.

"הציבור מטומטמם ולכן הציבור משלם" אמר שלום חנוך. אני חושב על הסרטון האמריקאי על הסלבס שקורא לכולם לצאת ולהצביע. לצאת ולהצביע זה לא מספיק – צריך גם להבין למה מצביעים. צריך גם להבין את השאלות שעומדות לדיון. יכול להיות שאני טועה ושחנין לא מתאים היה להיות ראש עיריית תל אביב. אבל תדעו להתווכח איתי על זה.

יש עדיין מילארדי אנשים בעולם הזאת שהיו מתים לדמוקרטיה. בואו נפסיק לזלזל במה שיש לנו. זה מבאס ת'תחת.

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה המלצה, חברה וקהילה, עירוניות, פילוסופיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על להצביע זה לא מספיק. צריך לבחור.

  1. חן הגיב:

    יש במה שאתה אומר משהו שמזכיר את התיאוריות של השיחרור שהרי הידיעה והמודעות הן אלה שעשויות להביא את השיחרור (לא כל כך משנה כרגע ממה) ואילו אטימת האוזניים והדישדוש הם אלה שבסופו של דבר מאפשרות דיכוי ושיעבוד, לאו דווקא במובן הפיסי המוכר. בסה"כ הבחירות בת"א עשו לי מצב רוח טוב, על אף שחנין הפסיד. הוא קיבל תמיכה מרשימה, הורגשה איזו התעוררות ומפלגות קיקיוניות וחסרות עמוד שדרה אידאולוגי אמיתי כמו "רוב העיר" זכו לבוז הבוחרים. חוץ מזה יש את גוש השמאל החדש שמתהווה בימים אלה. פתאום התמלאתי אופטימיות, לך תדע…

    אהבתי

  2. greentul הגיב:

    אילו רק היה דיון סוער על הבחירות כמו שיש עכשיו במטבחון של המשרד שלי לגבי האח הגדול וההדחה של צבר.

    אהבתי

  3. חן הגיב:

    זה בגלל שאתה במשרד פירסום… 😉
    חוץ מהתגובה שכתבתי לך כאן יש גם אחת מפורטת יותר:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=722992

    אהבתי

  4. hagintlv הגיב:

    טל, מקסים כתבת :mrgreen:

    חן, הלוואי שזה היה מתרחש רק במשרד פרסום. נהיינו אומה עילגת. רדודה ונבובה היינו קודם. גם קולנית 😥
    נכון, לא כולם כאן כאלו אבל מי שצועק יותר חזק, אותו שומעים…

    אהבתי

  5. greentul הגיב:

    יובלי! מקדיש לך את המילארד טועים!!!!

    קואליציית הסטודנטים לנצח!

    אין כמו לבלות לילה באוהלים בכיכר אנטין ולהתעורר מהממטרות בחמש בבוקר!

    אהבתי

  6. greentul הגיב:

    חגית, כשצועקים אני לא שומע כלום. בעיה כזאת.

    ותודה!

    אהבתי

  7. macphista הגיב:

    מה בחירות? איזה בחירות? יש בחירות?

    יאללה, אני בעד להצביע למועמד שיחזיר את ארץ/עיר/חי/צומח/דומם השלמה לקווי 67.
    אההההה…. כבר מפילים אותו…
    איזה כיף!
    רוה"מ בשבירת דיסטנט פתאום מראה את דעותיו האמיתיות.
    חבל שלא עושים שבירת דיסטנט לפני הבחירות… אז גם היינו יכולים לדעת למי אנחנו מצביעים.
    אגב, כל עניין חנין, לא מטריד אותך שהוא… אתה יודע… אנטי ציוני?!

    אהבתי

  8. greentul הגיב:

    קו 67 הוא קו מצויין. נוסע בעיקר ברמת גן אמנם, אבל אפשר להגיע איתו לפארק הלאומי שם – וגם לסביח של עובד בגבעתיים.

    אה, לא התכוונת לקו 67 הזה?

    אני לא חושב שהוא אנטי שום דבר. הוא נראה לי בעיקר בעד.

    אני שולט בארצעירחיצומח.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s