מחשבות תיאולוגיות ליום שבת

יאיר גרבוז כתב פעם בספר "תמיד פולני" שהוא אינו מאמין באלוהים, אבל זה לא מפריע לו לפחד ממנו פחד מוות. אני חושב שזו הנחה שתמיד היה לי קל להתחבר אליה – אני באמת לא יודע מה יש שם למעלה,  אבל לפעמים חושב שכדאי להיות מכוסה – לכל מקרה שלא יהיה. במערכון של ראיין אטקינסון, בו הוא מגלם את השטן המקדם את פניהם של המגיעים לגהינום, פונה אטקינסון אל האתיאסטים ומחייך: "אתם בטח מופתעים להיות כאן, הא?", ותמיד חשבתי שזו הפתעה שאולי כדאי להיות מוכן אליה.


לאחרונה קראתי על "ההימור של פסקל" שקובע כי כדאי בכל מקרה להאמין באלוהים – הנחה המובססת על עקרונות של תורת המשחקים, ולפיה – במידה ואין אלוהים – לא קיים רווח או הפסד למי שמאמין או למי שלא מאמין. ובמידה ויש אלוהים – המאמינים זוכים ברווח אינסופי (גן עדן) ואילו האתאיסטים סופגים הפסד אינסופי – גהינום.

אלא שבהמשך הדברים אותם קראתי (בספרו של חיים שפירא – שיחות על תורת המשחקים) מציין המחבר כי אמונה היא כנראה לא עניין של תורת ההחלטות. וגם אם מישהו ישלם לו כסף רב להאמין בכך שגמדים צובעים את השמיים בכחול מדי בוקר, ואמונה זו תשתלם לו מאוד – עדיין לא יוכל להאמין בכך.

גם הוכחה שיש או אין אלוהים היא דבר מסובך בפני עצמו. טרי פראצ'ט תיאר ב"בבשורות טובות" שיחה בין אדם לאלוהים – בו האל מסביר לאדם שאין צורך בהוכחה לקיומו – שכן הוכחה נוגדת אמונה ובלי אמונה האל לא יהיה קיים. אבל האדם מתעקש על כך שאם הוא משוחח עם האל זוהי הוכחה לקיום האל – ולכן סותר את האמונה ובעצם מבטל את קיום האל. מיד לאחר מכן האדם מוכיח שלבן הוא בעצם שחור ונדרס במעבר החציה הקרוב.

בסרט "דוגמה"  הבמאי קווין סמית גורס שלפעמים עדיף לנסות "לתפוש" משהו מאשר להאמין בו. (מצד שני – אלוהים גולם בסרט על ידי אלאניס מוריסט. ואת זה באמת קשה לתפוש).

בכל זאת, אני חושב שאפשר להרוויח משהו מהאמונה, חוץ מגן עדן. יש משהו בעולם עם אלוהים שהופך את העולם למשמעותי יותר. כמו קלוד מ"שיער" שמאמין באלוהים ומאמין שאלוהים מאמין בו.

ב"אהבה ומלחמה" של וודי אלן  יש דיאלוג בין סוניה ובוריס שהולך ככה:

בוריס: סוניה, ומה אם אין אלוהים? ומה אם אנחנו רק חבורת אנשים מגוחכת שמתרוצצת אנה ואנה בלי שום טעם ותכלית?

סוניה: אבל אם אין אלוהים, לחיים אין משמעות, אז בשביל מה להמשיך ליות? למה לא פשוט להתאבד?

בוריס: טוב, בואי לא ניסחף, ייתכן שאני טועה. לא הייתי רוצה לפוצץ לעצמי את המוח ואחר כך לקרוא בעיתונים שהם מצאו משהו שם למעלה.

וזה קצת מזכיר לי את ההנחה של פסקל. שכדאי להאמין באלוהים "למקרה ש…".

גם בחנה ואחיותיה וודי אלן, שאיבד את האמונה באלוהים מחפש סיבה לחיים בעולם בלי אלוהים (ובלי משמעות). בסוף הוא מוצא אותה בסרט של האחיים מרקס. והוא אומר לעצמו "השתגעתי? אני לא יודע אם יש משמעות לחיים. אבל כל עוד אני כאן, אני אקח חלק מהחוויה."

אז אני חושב שאני מאוד מתחבר לזה. גם אם לא תמיד אני מצליח להבין דברים שעוברים לי מעל לראש, החוויה היא מספיק נעימה בשביל להיות בעלת משמעות בפני עצמה.


אז ברוח דברים אלו – הנה קמפיין בריטי של תנועה אטיאסיטית שהחליט להרגיע את כולנו:

אוטובוס אתאיסטי

שבת שלום.

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “מחשבות תיאולוגיות ליום שבת

  1. ועדיין שמורה לנו הזכות לבחור ולעצב לנו אלוהים כרצוננו, כל אחד לפי טעמו האישי: האהבה, האומנות, השמחה וכו'… אבל לא בטוח כי זה באמת נחוץ. בכל מקרה כל אחד מהדברים האלה עושים החוויה הזו לראויה, לכזו ששווה לחיות אותה, לחוות אותה. גם את הפוסטים שלך שווה לקרוא כל פעם מחדש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s