הסיפור שלי הוא כאן

אני אוהב היסטוריה. אוהב לקרוא על מנהגים, אימפריות, מלחמות, מלכים, ערים, צבאות, מהפכות, התיישבות, מסעות, המצאות, חגיגות וחורבנים. אוהב לראות את ערוץ ההיסטוריה, לקרוא בויקפידיה,  לראות את "הכל אנשים", לשמוע סיפורים. כבר כשהייתי ילד אהבתי לעיין בכרכי טיים לייף ישנים, או לראות את התוכניות של החינוכית, הייתי סקרן לדעת על שם מי נקראים רחובות ומקומות – מי היה האיש שזכה להנצחה בשם רחוב, מה הוא עשה לשם כך ולמה זה הגיע לו. אני אוהב פרטי טריוויה, לדעת תאריכים ששינו את העולם, להבין את האנשים – המנהיגים, מהגלי הארצות, הקדושים, המיסדים, החלוצים, הממציאים, הגיבורים, האישים, הכהנים והמלכים.


אבל הכי הרבה – אני אוהב להרגיש את ההיסטוריה במקום שבו אני נמצא. אני אוהב לראות תמונות ישנות של מקומות ולהשוות עם המראה שלהם כיום. אני אוהב מבנים שהשתמרו. אני אוהב ארכיאולוגיה, אני אוהב שיחזורים. אני אוהב להפליג בדימיון ולהרגיש את העבר מסביבי. אני מניח שאני אוהב את התחושה שהעולם גדול יותר מהרגע( " …טוב שאדע: חיו לפני בעולם הזה"/ יהודה עמיחי – מתוך "הוראות למלצרית").

זה היה נורא קל להרגיש את זה בלונדון. על שפת התמזה ניתן עדיין למצוא שרידי רעפים מימי הבינים, ואפילו בדלי סיגריות אליזבת'נים, בפאב שבו ישבתי ישבו פעם גם דיקנס ושייקספיר ובקרחת היער שבלב היער בו טילנו באנגליה קל היה לדמיין את המשפחה הויקטוראנית המתיישבת לפיקניק בצהרי יום ראשון נאה.

אבל גם בתל אביב זה אפשרי לגמרי. העיר הקטנה. הבתים המשומרים. השחזור בשרונה. ואם באנגליה ניתן להפליג מאות שנים אחורה – הרי יש מקומות בארץ אשר לוקחים אותי אפילו רחוק הרבה יותר בזמן. מצדה, מודיעין, הכרמל, עכו, יפו, חוף דור. וכמובן – כל מקום שבו אפשר להניח שהתרחש סיפור מהמקורות היהודים.

הסיפורים המרכיבים את הנרטיב היהודי, חשובים לי הרבה יותר מסתם סיפורי היסטוריה – הרי הם מכילים אלמנטים שבאמצעותם אני מגדיר את עצמי. לא מזמן הייתה תוכנית בערוץ ההיסטוריה שבחנה את נכונותם של סיפורי התנ"ך – מעמד הר סיני, נפילת יריחו ועוד – וגילתה כי האמינות ההיסטורית שלהם מפוקפקת עד לא קיימת. אבל הרי זה כלל לא משנה – החשיבות של הסיפורים הנ"ל אינה באמיתותם, אלא בערכים שהם אותם הם מיצגים. המורשת שניתן להפיק מהם. דרך החיים שניתן לאמץ (או לשלול). הפירוש האישי שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ מסיפורי סולם יעקב, יהודה המכבי, רחל אימנו, קרב דויד וגולית אינה נעצרת בהאם אמת היו או אגדה.

לכן היה לי עצוב לראות את הקמפיין הזה .

כפירסומאי, אני חייב להעריך את הקמפיין. השימוש בסיפורים שכל אחד יכול מאיתנו להתחבר אליהם מבחינה מוסרית וערכית (להבדיל מחלקים אחרים של התנ"ך), השימוש בדמויות הילדים אפילו הגרפיקה עשויים היטב. אני בטוח שלא מעט אנשים שראו את הקמפיין הזה מרגישים כעת מחוברים יותר לשטחי יהודה ושומרון. (אגב,אם כבר – למה לא להזכיר את סיפור שמשון הגיבור שהתרחש בעזה הפלשתית?).

אבל כיהודי – היה לי עצוב. אני חושב שחיבור של סיפורי התנ"ך עם מיקום גיאוגרפי כזה או אחר עושה להם עוול. הרי הגבולות של משמעות סיפורים אלו אינם עוצרים בגבעה כזו או אחרת. חיבורים לקואורדינטות מגמדים את הערך האמיתי של הסיפור. הרי כשיעקב חולם שהוא עולה בסולם ומתעמת עם המלאך גבריאל – הסולם המחבר בין האדם לקדושה בודאי שלא מתחיל בנקודה מסוימת על האדמה כמו שהוא לא נעצר בשום מקום. וכשדויד עומד אל מול גוליית – אסור לנו לחשוב שהמעמד שלנו אל מול האיום, האומץ שמסמל הסיפור הזה והנועזות האנושית, עשויים כולם להימצא בגבולות עמק האלה בלבד.


כשם שארץ ישראל והבית היהודי הינם רעיון חשוב מכדי שנכבול אותו בגבולות גיאוגרפים, כשם שהגדרת האומה שלנו אינה תלויה באבנים – אלא באמונה מופשטת – הייתי רוצה לראות את הנרטיב היהודי בלתי תלוי בנ.צ. בGPS , אלא קיים ומתקיים בדיוק בכל מקום שבו אנ חנו נמצאים – (כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה … )

—-

במאמר מוסגר, הנה מחשבה מעניינת:


המונח "יהודי" אינו קיים בתורה. למעשה אברהם אבינו לא היה "יהודי" אלא עברי (כלומר – הגיע מעבר לירדן). צאציו של יעקב – הוא ישראל – מכונים בשם "בני ישראל".

יהודי, הינו תואר המוענק לבן שבט יהודה – או לחילופין – לבן ממלכת יהודה בלבד. בכלל, המילה יהודי, מבחינה לשונית, מתארת שיוך על פי מוצא או לאום – ולא על פי שייכות לדת משה. (הרי העברים ממלכת ישראל/השומרון, היו שותפים לדת של בני ממלכת יהודה – אבל לא נכון לכנותם יהודים).

היהודים במגילת אסתר למשל, הם בני גלות ממלכת יהודה. החשמונאים המקימים את ממלכת יהודה הינם יהודים. אבל יוסף – אחיו של יהודה, אינו יהודי, אליהו הנביא – החי בממלכה הצפונית – אינו יהודי, על פי ההגדרה הלשונית.
אני יודע שזה נשמע קטנוני, אבל בינינו – זה לא יותר קטנוני מלהחליט שהסיפור של חג חנוכה שייך לבית חורון וזהו, לא?

מודעות פרסומת

אודות talch

פרסומאי, אבא, ואחד כזה שכותב על דברים
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, חברה וקהילה, פרסומות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על הסיפור שלי הוא כאן

  1. יחזקאל הגיב:

    הערות קטנות:

    יעקב עלה בסולם ונלחם במלאך? זה נשמע משהו נוצרי, מה שבטוח זה שלא זה מה שכתוב בתנ"ך (חומש בראשית, תחילת פרשת ויצא).

    איך החשמונאים, כוהנים משבט לוי, נקראים יהודים? טוב, אמרת ממלכת יהודה (לא מדוייק, זו היתה הגדרה מתאימה לימי בית ראשון, כשהעם היה מחולק בין יהודה וישראל, אבל נעזוב), אבל מעניין לציין שהראשון שנקרא יהודי, כנראה, הוא מרדכי, זה ממגילת אסתר, שבכלל הוא בן שבט בנימין.

    לא שכ"כ אכפת לי, אבל אתה אוהב היסטוריה, אז בטח תשמח להכיר עוד כמה פרטי טריוויה. 😉

    אהבתי

  2. greentul הגיב:

    לגבי יעקב – הוא התעמת עם המלאך במעבר יבוק ומשום שעמד במאבק קיבל את שמו ישראל. פרשת וישלח (בראשית לב, כה-כט)

    (לא, לא זכרתי את הפסוק בע"פ – חיפשתי בגוגל).

    לגבי החשמונאים ומרדכי – ענית לעצמך, בימי בית ראשון ממלכת יהודה כללה נדמה לי גם את שבטי שמעון, בינימין ולוי. אבל גם בימי בית שני השם היה יהודה (תחת השלטון הרומי למשל – הארץ נקראה פרובינצית יהודה, אם אני לא טועה). זה גם הגיוני כשאתה חושב ששיבת ציון היתה שיבה של גלות ממלכת יהודה.

    תודה על הטריוויה וסחתיין על הבקיאות!

    אהבתי

  3. יחזקאל הגיב:

    סבבה, אבל זה סיפור נפרד מהסולם. בנוסף, אין שם רמז לזהות המלאך, גבריאל כפי שכתבת. אם כבר, לפי חז"ל, מדובר ב"שרו של עשיו", סמאל בכבודו ובעצמו. כך, אחרי הניצחון על המלאך, כבר די ברור שיהיה בסדר מחר עם עשיו עצמו.

    לגבי יהודה, מעניין לראות שגם השפה כונתה ‎‎יהודית‎‎. האם בממלכת ישראל קראו לה ישראלית, או שמא עברית?

    רק לשם הענווה: בשביל אדם חרדי, רוב הפרטים שהזכרתי הם טריוויאליים.

    אהבתי

  4. hagintlv הגיב:

    טל, ברוך הבא 😆
    הקמפיין הזה שאתה מדבר עליו, נו איך אומר, חייב להתקיים, אחרת איך יצדיקו תושביו את החיים שם? מצד שני, אי אפשר לנתק את ההויה ה"יהודית" מאדמה, אחרת למה אנחנו פה? ולמה יש לך צבא? ולמה לעזאזל נהרגים פה כל כך הרבה ילדים (גיל 18-21 עדיין נחשב ילדים טכנית) אם לא כדי ל"הצדיק" כאלו קמפיינים… 🙄
    זה מסובך ומורכב. מאוד…

    אהבתי

  5. macphista הגיב:

    אני די חיבבתי את הקמפיין. לא מסיבות דת, אדמה, פוליטיקה וכו'. פשוט כי אני רואה את הילדים במשפחתי המורחבת, חבורת ילדים מפונקים שיודעים איך להפעיל סוני פלייסטשיין נייד אלחוטי 17 אבל לא יודעים מה עושים עם טלביזיה בלי שלט רחוק. שלא נדבר על מי היה אברהם אבינו, על שם מי נקראת הרצליה ושרבין הוא לא רק שם של כיכר.
    קמפיין שמתיימר לחנך הוא בעייתי, אבל… לפחות הוא לא אומר "בואו ליהודה ושומרון! על כל פצצת מגרמה שתמצאו תקבלו 2 רינגטונים חינם!"

    אהבתי

  6. greentul הגיב:

    ערן נויפלד צילם את "הסיבוך של כל יהודי" והעלה לבלוג שלו:
    http://shirbut.com/blog/?p=820

    אהבתי

  7. Yuval Adam הגיב:

    מה אומר.
    לולא היה קשר בין האגדות הללו לאדמה, חיינו היו כל כך יותר קלים, וכל הסכסוך לא היה קיים..

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s